ונתחיל מהתחלה – המסע ביום בניהולו ובארגונו של כבוד הרב יורם לבית פינדר הסתכם מבחינתי ולצערי באכזבה לא קטנה. יצאתי למסע כולי חדור ברוח קרב להוכיח למשתתפים (בעיקר יוצאי שכון למד וגרורותיהם) את נחיתותם הברורה לעומת העליונות הבלתי ניתנת לערעור של יוצאי רכסים , בראשותי, ויצאתי מקופח מכל הכוונים כשגיליתי לצערי כי:
החברה להפתעתי נחמדים ויצורי אנוש סבירים לגמרי
החברה " " "" " בעלי אי קיו סביר לחלוטין, יודעים לנהל שיחה סבירה, ולהקשיב !!
החברה " " "" " קצת דואגים למפגרים ולנחשלים ולמרות כמה נסיונות של מרוצים מטורפים לא ניסו להשמיד אותי בקצב הלמדי הרגיל במעלה ההר הסינגל, ושאר המסלול
החברה " " "" " מחוננים בחוש הומור עדין ומפותח לא רע
החברה" " "" " נהנים מהנוף ומהרכיבה ונעצרים!!! להפסקת קפה ועוגיות !!
בנוסף – חששותי מפני כשלון שליחותי נמוגו, ונשמתי לרווחה, כשראיתי את יובל ל. מופיע עם רגל העץ שלו (לא עץ אמיתי אבל הגרביון האלסטי הלבן שחבש על רגלו השמאלית היה הדבר הכי קרוב לזה) היות וחזיתי קצור משמעותי של המסע שיקטע די מוקדם בשל הצורך להגיע דחוף איתו לחדר מיון..לא דובים ולא חדר מיון, רגל עץ עבר את כל המסלול בשלמות.יובל – רק להוריד לך את הכובע על הרכיבה….
לענין –
10 חברה התייצבו ב- 0830 בבוקר בחורבות פונדק דברת (שרידים עצובים ןמוזנחים של המרכז היפה לשעבר ליד קבוץ דברת בו נהגנו לעצר להתרעננות ואוכל בעבר) לאור קריאתו הנרגשת של יורם לטיול אמצע שבוע להר תבור.וסינגל בית קשת.
החבורה כללה את נבחרת שכון למד – אבישי, אורן, גיל, שוקי, מיקי, ונבחרת הספיחים מצד שני – מולי, דני, יובל, פינדר, קוץ
המסלול – 45 ק"מ, לא קלים, כדלהלן – חניון דוברת, דהירה בשטח עד לכפר דבוריה, עליה בכביש וברבור קצר בכפר עד לשביל העפר, טפוס ארוך אבל סביר עד לחיבור לכביש לראש הר תבור, זחילה במעלה הכביש ואינסוף פתוליו עד למנזר. לאחר התפעלות מים הצליינים במקום (מדהים – בולגרים, רומנים, אוסטרלים,יוונים, רוסים וכו". מכל טוב היה שם), מהנוף שאין דומה לו הנצפה מראש המנזר ומהכנסיה המרשימה, ישבנו לשתות קפוצינו שניסינו לקנות במזנון|חנות המזכרות הקטנה ליד הכנסיה. המוכר כמעט קבל התקף לב ראשון כשניסיתי לשלם לו בשטר של 200 ₪ והסביר לי בתנועות ידיים נרגשות (העברית שלו זהה לעברית של אם אשתי בנמיביה..) שאין לו עודף ואז קבל התקף שני שמולי הגיע אחרי ושלף לו גם הוא שטר של 200 ₪ בתרועת נצחון…
מכאן ירידה בכביש לכוון הכפר שיבלי שדרכו הגענו להתחלת דרך נוף בית קשת, סינגל בית קשת, הפסקת קפה ועוגיות ליד חניון "האלון הקדוש" ומשם שוב דרך הסינגלים, הדרך, והכביש, חזרה מהירה דרך דבוריה ולרכבים. נגמר..
מספר הערות להבנת המקרא:
- לגבי המוביל – פינדר. למרות חסרונותיו האינסופיים ניתן רק להעריך את המאמץ והרצון שהוא משקיע בארגון הטיולים הללו וסופג די באהבה את ים הקטורים וההערות על מנהיגותו. יורם, חזק ואמץ למרות שתמיד תחטןף על הראש (ובדרך כלל בצדק….)
- הרכיבה עברה די בשלום ללא נזקים נפשיים או גופניים להוציא את תביעת הנזיקין הבריאותית שיורם עומד לחטוף ממולי ואבישי. הנ" ל בגין הצלום המושהה שנסה לבצע במצלמה שלו והזמן האינסופי שעבר עד שנשמע הקליק המבוקש, דבר שגרם ל :
- מולי – נזק באזור הקיבה והצלעות (הוא החזיק את נשימתו יותר מדי זמן בנסיון להכניס את כרסו פנימה)
- אבישי – נזק דומה לשרירי הלחי בנסיון לשמור את חיוכו במקום כל הזמן הזה
- אקווה שאצליח להתאושש מהטראומה שבאה עקב הצלחת אבישי לשכנע אותי להתחמש בפעם הראשונה והאחרונה בחיי בתרמיל גב שכלל אביזרי קפה, עוגיות, כוסות וכפית וברכת מים להכנת הקפה. על שונאי הפתעות כאל
- מחזה חמוד היה מספר טיולים של תלמידי בית ספר מקומיים בגילאים 6-8 שהופעתנו גרמה להם התרגשות לא קטנה. ילדים חמודים שדי התפעלו מדמותי ואלמלי היו טוחני השטח מלמד רצים קדימה, הייתי מצליח להרביץ קצת תורה בקטנים..
- רוב החברה שהיגיעו עובדים קשה מאוד למחייתם ולכן ניסו להגיע חזרה לעבודה ב-5 -6 בערב אחרי עצירה במסעדת סהרה. ניתן היה לראות על פניהם המיוסרות בזמן הרכיבה את נקיפות מצפונם על הנאתם מהארוע בזמן שיכלו לעמול כמו רוב העם. …במחשבה שניה יכול להיות שטעיתי והבעת פניהם הינה "מאושרת" ולא "מיוסרת". הבדל קטן …
https://plus.google.com/103262789017816828603/posts/iFKut2nDj1f
כתיבת תגובה