טיול לדרום

לך לך למדבר – ארץ לא מים…(שיר עממי לא נפוץ) 19.03.2010

מענין מי האדיוט שכתב את השיר הזה. אחרי הטיול של אמש, גם מדבר יש וגם מים בשפע.

ונפתח – הריני לבשר לערמת החצילים שמתעצלת לקום בבבוקר וליסוע לנגב כי "זה רחוק ולא צריך לקום כל כך מוקדם", כי עשו טעות מטובלת בטפשות, כשהקדוש לוין, מתעקש לעשות טיול בדרום ביום חורף יפה, ,לא מתוכחים, באים (לא סתם קראתי לו "קדוש" כי הטיול שהוא בישל בשתוף קל של דרור היה כרגיל אלוהי ביופיו).
התיצבנו במפעלי אורון ב-30 : 07 בבוקר. מתוך 50 הנרשמים הגיעו שישה, ממיטב המוחות והרגליים,קודם כל אני, אחר כך לוין ובמאסף – ניצן (שדרך אגב נהג כל הדרך ולא ברור לי מי נתן לו רשיון נהיגה כשאין לו מושג וינקר מהו ולשם מה הוא מחובר לאוטו, אבל בהתחשב בעובדה שגם נסיון קודם בילדים לא היה לו ולמרות זאת ניסה והצליח בגדול פעמיים, נסלח לו..) דרור, אחיובל, ופיטר. יעלה כנראה מבייצת בטורקיה אז אל תחפשו ספורים על קפה או את שמה בהמשך.
המסלול כ- 40 ק"מ דמויי חלום במזג אויר קריר ונעים. התחיל קריר השתנה לקריר ונגמר קריר, כל זה בצרוף צחות וראות אדירה, בשביל מזג אויר כזה כדאי לשמור על הנגב ולהיות יהודי.
יצאנו מהמפעלים צפונה בכביש לעין יורקעם, יפה כרגיל ורק פיטר הפריע קצת כששכשך במים הקרים עם זוג מטיילים מקומיים.( יש לי חשש שבגלגול הקודם שלו הוא היה צפרדע, כל שלולית עכורה שהוא רואה, זופ, מכנסיו נושרות והוא בפנים), משם רכבנו (כשאנו מקפידים לציית לשלטי החברה להגנת הטבע ורשות השמורות שבדרך), חצינו כל ואדי אפשרי וקשה בדרך עד עד למישור (חלק מזה, רכיבה מתוחה אבל מענינת לצד מסילת הרכבת המפחידה. קטר גורר ערמת קרונות מטען ענקיים הבהיל אותנו עד המוות כשהנהג, ממרומי תאו, השמיע צפירה אדירה שכמעט הקפיצה אותי ממכנסי ) עד לכביש שהולך למכתש הקטן ולכוון מעלה העקרבים (תמונה מדהימה של הכור ובעיקר בלון התצפית העצום שרבץ כמו לויתן לבן ענק במנחת וכיסה את חצי הנוף), משם טפסנו עד לראש הרכס (שם חגגנו לניצן יום הולדת ממולא תרגימות. חשבתי שהוא בן 60 + אבל מסתבר שהוריו בצעו את האקט הרבה יותר מוקדם. הנוף מגובה זה היה עד לאינסוף כמעט. אני ודרור ביצענו התערבות קלה על בצוע ברית מילה שניה למפסיד בשאלה – האם הישוב שאנחנו רואים מזרחה זה חצבה או עין יהב.נראה שהולך להיות לי כואב…). משם בסינגל מטריף דרומה ומערבה במקביל לנחל תלול עד למפל ענק. טפוס עם האופניים על הגב עד לראש הרכס ותצפית על פיתולי הנחלים הרחק למטה, הידרדרות לתחתית הנחל, קצת חול ובום – סוג של עין/גב מלא מים (איך זה שטיילנו כבר 700 פעם באזור ולא נפלנו על גן העדן הקטן הזה קודם?. מספר ברכות, אחת די גדולה עם מים צלולים ועמוקים וצוקים מדהימים מסביב כולל משטח חול ים נקי, טהור וללא סימן רגל אדם. כאן, במקביל פיטר, גם אני ואיציק שמטנו את מכנסינו וצללנו למים. אחרי שראיתי את איציק ערום, הפסקתי להתפעל מפיטר (זה כמובן לפני שהוא נכנס למים הקרים והתכווץ..)).
מכאן חזרה לאורך הנחל מערבה, גרירת האופניים במעלה דופן הנחל, חתוך חזרה לכביש עד לצומת ודהירה מהירה חסרת רסן חזרה לאורון.
הסיבה שלא שרנו כל הדרך משמחה היתה בגלל קוצר נשימה כרוני, אבל בהחלט היה שווה צריחה או שתיים.
יש לנו מחלה חדשה בקבוצה, כבר לא קרנקים מוזהבים או GPS מרטיטים. עכשיו, מצלמות. איציק וניצן גררו זוג תיקי ענק מקדימה כשבתוכם, דמויי זקפת גוליבר, מצלמות בגודל תותח ללא רתע. בנוסף – הם טרטרו כל הזמן על יתרונות XLC456 לעומת עדשות צמצם משתגללות מסוג TRE 5VT6 . בחיי שהתחלתי להתגעגע לפינדר את יובל.
כמות המטיילים הצעירים שפגשנו בדרך עושים את חוצה ישראל עם תרמילי ענק על הגב היה ממש משובב נפש. לצערי, מתוך רצון להפגין את יכולת ה- DOWNHILL שלי, הפלתי אחת מהן על ישבנה הרך וספגתי מנה אדירה מכולם. לוין אני מצטער אבל לרוכבי אופניים קשישים יש זכות קדימה…
זהוא, ארעו עוד מספר ארועים מעניינים …. אבל אני צריך להכין את הכתבה של הטיול ביום שישי הבא..

להתראות – קוץ

פרט קטן נוסף – דרור הסביר בקצרה על האבן שחשדו שיש לו בכליות שמסתבר שעברה למרה? והתעלומה אם יש לו מוסר כליות או מרה שחורה לא נפתרה עדיין…
פרט קטן מצער נוסף – התברר כי מולי התרסק נואשות במרוץ השבועי עם שכון למד בנחל הירקון ורסק את הכתף פעם נוספת מבלי שאנחנו זכינו להיות במקום, להנות מן החוויה ולצלם. מילא, כמו שאנחנו מכירים אותו יהיו עוד אלפי הזדמנויות

מוביל – דרור זליג
משתתפי- 6
צילם – דוד ניצן
קילומטרים – כ35 ק"מ