רכסים וחיות אחרות

מי שקרא את ספרו של גרלד דארל – "משפחתי וחיות אחרות" ויהי סבלן לקרוא את המנשר שלי עד הסוף, יש להניח שיבין מאיפה זה בא.
די התלבטתי גם עם שם אחר לכתבה – "שלושה בסירה אחת" (לחלושי המוח שביניכם – ספרו של גרום ק. גרום על שלשוה חברה+כלב שיוצאים למסע הרפתקאות בסירה). זה גם מה שקרה היום – שלושה רזי קומה, אני, ניצן וגילי + 3 זוגות אופניים בריאות, ביתקנו סוף כל סוף את בתולי האוטו החדש שלי ונסענו כולנו מצופפים בפנים, היה חלומי (אולי לא כל כך לגילי שישבה מאחור במושב הילדים בשל גילה ונהלה קרב מאסף בשלדות שנסו להשתלט על כל המרחב)
וחזרה לחיים. מוזר איך למרות נסיונינו מרובה השנים, כל פעם אנו מופתעים מחדש כמעט מכל טיול. בשבוע שעבר כתבתי שהטיול היה הכי יפה שחוויתי מאז הבר מצווה שלי, בחיי. טעות, היום היה. לא ברור מאיפה הזקן המחורבן הזה (אלוהים) מצליח לשלוף מנרתיקו יופי כזה של יום, ירק, עצים, סלעים, חיות ופרחים ולהגיש לנו אותו על מצע של פיטר וניצן כמתנה. היה מושלם (נראה מה יהיה בשבוע הבא..)
תקופה מוזרה. בורא העולמות שהזכרתי מקודם, שגם בשאר ימות השנה אינו מצטיין בחשיבה צלולה ותחכום הזיז לנו הקיץ קדימה והארץ נהייתה תוהו ובוהו. הצמחים לא יודעים מה לעשות ואנו, הרגילים בתקופה זו להצטייד בסוודרים וטייטס ארוכי טווח נהנינו משמש חמימה שלטפה אותנו כל הדרך ודאגה גם למסתורי צל בהפסקות. זה מזג אוויר שהוא אסון לחקלאים ושמחת אלוהים לרוכבים שונאי בוץ וגשם. קושיה בידי – מה יעשה רוכב אופניים שאתרע גורלו להיות חקלאי בתקופה זו? מקרה קלסי של פיצול אישיות שאין לו מזור.
אי לכך, נא התרווחנו בכורסתכם הנוחה ונחזור לטיול.
07:30 בבוקר התיצבו 11 רוכבים בכפר אוריה. בנוסף ליופיו של היום, תקפו אותנו עוד 3 הפתעות:

הסיבה לשם שנתתי לכתבה זו – 4 כלבים שהופיעו לטיול, 2 מחוברים לפיטר ו-2 ליעלה ותומר. כלבים נחמדים למדי רק ששלושה היו מכוערים למדי (טוב אפשר להבין, כלבים ממין סלוקי (יש דבר כזה) שנראים כמו כלב רגיל, שגולח למשעי והורעב כמעט למוות עד שהגיע לעובי של דף. זה שהם יודעים לרוץ כמו חולי רוח עדיין לא מסביר את הצורה שלהם אבל היות ובעליהם מאוד אוהבים אותם , נעזוב זה. הכלבה הרביעית היתה של פיטר ובאמת יפה. כלבה מגזע "ויזלה" הונגרי והיתה הדבר הכי קרוב להגדרה של ה "בלונדינית מטומטמת" שראיתי בגזע הכלבי, רצה כל הזמן במעגלים אינסופיים בחפוש אחרי חוגלות, צרצרים וכל דבר שנושם. תוך התעלמות מוחלטת מגישושי החברות שלי. אבל פיטר אוהב אותה (לפי טענתו, בהיותה הונגריה, הצבע החום אדמדם בא לה מעודף פפריקה…)
איציק אחייובל הופיע ברכבו, העיף מבט אחד במשתתפים ובכלבים , הודיע שהוא עייף מהעבודה וברח הביתה.
מולי ופינדר שצצו במפתיע אחרי שרכבו מצומת נחשון כדי לשחרר קלוריות. הם חתכו די מוקדם בגלל בריתה של מולי (לא שלו אישית, של חברים) והתנהגו למופת (פינדר מתאמן כעת ל – Cross alps ולכן הוא מתאמן כל הזמן, לא מדבר כמעט, מתנזר מנשים ולא מתרחץ (את האחרון המצאתי…))

המסלול די מוכר כ- 37-25 ק"מ שמתחילים בישוב, ירידה למטה למישורי טל שחר, רכיבה בחצי סינגל נעים בודי שמשון ליד דיר רפעת, עליה תלולה (הכי תלולה באזור שרק פיטר רכב אותה) תצפית מראש גבעת צרעה מערבה לים, נסיעה קצרה לתצפית המזרחית לבית שמש (ארוחת בוקר וקפה). משם דרכים וסינגלים מטריפים בטכניקה שנדרשה, ביופים, ובאורכם לאורכו ורוחבו של יער/ות צרעה. חצינו ורכבנו מספר פעמים לאורך דרך הפסלים ומעלה צוריה. עברנו דרך מספר קברי שיך וקברים היסטוריים. מנוחה קצרה ליד החורבה הביזנטית עם הצלב המלטזי (קבלנו גם הצעה מפתה למבצע – 2 קברים (קבר שמשון וקבר דן) במחיר של קבר אחד. לא היו קונים…)

הייתי המום מהיכולת הטכנית שלי ומהדרך בה רגלי החטובות מתחברות בשלמות לנעלי מצד אחד ולמכנסי ההדוקים מצד שני אבל היות ואף אחד לא הקדיש לי תשומת לב מינימלית, הצטרפתי אליהם בטפול בכלבים.
אם אמא שלי היתה מטפלת בי באהבה ובמסירות כשם שאיילה ופיטר טפלו בחמורים המגודלים הללו – כל חיי היו נראים אחרת. אני הרי יכול לגסוס מרעב וצמא לאורך כל הטיול ואף אחד לא ישים אלי לב. אבל הכלבים? בכל עצירה טרחו השניים לשלוף את פנכות המים המיוחדות שהביאו במיוחד ולתת לילדים היקרים לשתות.בשאריות המים טרחו גם לעשות להם אמבטיה בשטח (לא הבנתי מאיפה יש לאיילה כל כך הרבה מים עד שהיא פלטה שזה אצל תומר בין הרגליים (מהוגן לחלוטין חברים – הכוונה לבקבוק שמחובר לשלדה בין רגליו)) ולקרוא להם בשמות חיבה. זה דבר נוסף ששכחתי לציין – השמות..פיטר נתן לכלבים שלו שמות ניתנים לעכול – סומסום ולוסי (הבלונדינית המטומטמת). תומר ויעלה כנאה חזו בלקוי חמה כשהחליטו על השמות ולכן היה לנו הכבוד להכיר את מנדלה וגנדי (עם שמות כאלו לא פלא שהכלבים התרוצצו כמו משוגעים בנסיון להפטר מהם)

בסוף המסלול פיטר שלא רצה שאברח מהסינגל ,המיוחד" שלו חזרה לכפר אוריה, כפי שעשיתי בטיול האחרון, עשה קפנדריה (סוג של סבוב שרובו הליכה מתישה ברגל למעלה ולמטה) במורד יער יפה וירוק עד לכאב ובעלית סינגל קרח ותלול. את שניהם הוא הגדיר כ – "ניתן לרכיבה". לאלו מביניכם שחייהם יקרים להם, כשפיטר אומר משפט כזה, זה הזמן להוריד נעליים, לזרוק את האופניים ולהתחיל לזחול. אני בהזדמנות הראשונה חתכתי ברגל במעלה הגבעה עד לראש גבעת תרום ומשם דהרתי כמטורף לאורך השביל הרחב (שוב, ירידה ארוכה ארוכה שנתן לדהור אותה כמוכה כלבת תוך צריחות שגעון כשכל מישור החוף הענק ונצבעוני נפרש לעינייך מהגובה הזה ) עד למכולת ליד האוטו בישוב וקוקה קולה קרה.
זהוא. בזה נגמר עוד טיול. כרגיל לא ברור לי מה עשינו שמגיע לנו טוב ויופי כזה אבל היה שווה כל מיני סקונדה.

קוץ

נ.ב – בטיול גם גילינו בדיחה חדשה, יצירה מקומית שלנו שנוגעת למוזיקה, אהבה וחצוצרות. פרוט בטיול הבא

מוביל – פיטר

משתתפים – כ 10

קילומטרים – כ 25 ק"מ

צילמו – דוד ופיטר