50% נכון – "בעמק האלה היינו, דרדסים שם לא מצאנו" …(סוג של שיר ילדים. למען האמת לא זכינו לראות אפילו דרדס אחד לרפואה בטיול ושמו נבע מהעובדה שהנכד שלי התחיל לקרוא לי דרדס. אז נשברתי.)
התיצבנו, ים של רוכבים, כ- 4+( מספר סופי חסוי) ב- 0640 עם הזריחה בעמק האלה. מסלול – לא חשוב. שוב טיול ושוב עמק האלה. מוזר, מאות פעמים כבר התגלגלנו שם באופנינו ועדיין, המקום, המסלול והחבורה –תמיד הפתעה חדשה ומרעננת, תמיד בתולי וטהור, ערמת המתבגרים על אופניהם מרכסים כבר היו צריכים לצאת לי מן האף – והם לא…כיף שאין לו תחליף.
אם כבר מדברים על רגשות. מיד כשהתחלנו לרכב חשבתי כי רק שבוע לפני זה רכבתי במקום אחר לחלוטין – אגם טאהו בקליפורניה. הרים שגיבים, אגמי תכלת אינסופיים, עצי סקוויה ענקיים וסנאים צבעוניים מעופפים עליהם מענף לענף, דובה שחורה ענקית (בוגלר X 10 ) חוצה בעדינות את השביל לפני כששני גוריה הענקיים מתנדנדים בעליצות בראש עץ ענק בצד הדרך (כל מילה- אמת בסלע..) . ארץ אגדות. והעובדה? כל זה לא שווה יותר מקוצו של יוד בהשוואה לנופים המוכרים לי, צבעי הבית, ריחם והרוכבים סביבי שבשמחה אני יכול לקרוא להם חברים..אם ללכת עד הסוף – "גם כי אלך בגיא צלמוות לא ארע רע כי חברי עמדי"……
חזרה לחיים – אין מה לעשות, במזג אויר אדיר כזה כל סינגל וכל DROP נראה אלוהי , הנאה צרופה שלשמחתנו תמשך עכשיו לפחות חצי שנה. דרור הופיע לטיול עם אופני ה- TRANSITION האגדתיות שלו שיופים מסנוור את העין וגם העובדה שגילה שריטה מיקרוסקופית על אחד הכבלים לא הצליחה להעיב על שמחת היום ויופי הסינגל של עדולם.
אני מקווה שהצלחתי לסכם את הטיול בהצלחה כי אין לי הרבה מה להגיד מעבר לזה כי היות ואני בגט לג (JET LAG ) נמלטתי בשלב כלשהוא מהכנופיה לפני תל איתרי והלכתי לישון.
לסכום – בהתחשב בעובדה ששוב גררו אותי במעלה העליות של המסלולים שלנו, הייתי שמח אם היינו מצליחים להוציא מהלקסיקון של רכסים את המילה "למעלה.."
קוץ
צילם: דני גורן
כתיבת תגובה