מסע של שמחה – זנוח ובר בהר

נחל זנוח – המסלול ושם הטיול היום עורר בי זכרונות נוגים משחר ילדותי בו "זנחו" אותי הורי בטעות בסופר ןחזרו לאסוף אותי ר בתיכון, כמו הטיול היום – מאז זה רק התפתח לטובה ולא נזנחתי על ידם שוב מעולם ותחושתי ? כי גם רכסים לא יזנחוני בעת מצוק……

יום שישי 0700, מושב זנוח.ו –
נתחיל בקטעים הטובים:
מזג אויר – כמו חלום אינסופי. לטוף עדין וצמרירי מהפדל הראשון עד הברקס האחרון. חלום של יופי
מסלול – כנ"ל+אלוהי, להוציא את זוועת העליה של זנוח (שאפילו היא חייכה אלינו מדי פעם בסלחנות) , האדמה והצמחיה שטחו את עצמם לרגלינו והתגלגלנו חבוקים ואוהבים אחד בזרועות השני. שבילים מתפתלים על גופינו השרירי כנחשי שחור, אדום, ירוק תוך סערת חושים של ממבה סוערת ..טוב , נסחפתי קצת למשהוא אחר שחוויתי אתמול בלילה (איני מתכוון לפרט אך התחושה היתה דומה ..)
רוכבים – 12 שליחי הקודש בראשות אבי התקומה, דרור, צחים כשלג ודגולים מרבבה (זה כולל גם אותי). מעולם לא קרה לי שהסתכלתי בערגה מאחור על עזרא ושייקה עת סובבו קבורות רגליהם המשיחיות את כל היופי הדוהר קדימה (למי שמכיר איך באמת נראים מקלות רגליהם של השניים הללו ,יכול להבין לאיזה שפל מדרגה הידרדרנו היום)

קטעים גרועים
זהוא, שלא היו כאלו, שעות חרפתי את מוחי בנסיון לתפוס את דרור (או את דני גורן שהיה עזר כנגדו) בטעות, סטיה, פליטת פה, שם שגוי של חירבה או תל, שערה מפוזרת בראשם לכוון הלא נכון – נאדה, כלום, אכזבת עולם (דרור הגיע למצב כל כך ירוד שכשהגענו לבור מים מסתורי ליד מטע, הודה בראש חפוי כי אינו יודע את שמו !!.)

ההתחלה לא בשרה טובות כשלייזר, רוכב גדול עם פה הענק הוביל אותנו ברכבים לאבוד תוך 5 שניות מהכניסה לזנוח עד לחניה בפנים (ניתן להבין כי זה יותר מ- 3 מטר…) בנסיון לעקוב אחרי הגיפ של דרור, היא נעשתה גרועה יותר כשהתחלנו לטפס את העליה הנבזית של זנוח (ברור למה הקדוש ברוך הוא נתן לה שם כזה וברח משם כל עוד נפשו בו והשאיר אותנו לטפס את התערובת המבחילה הזאת של חצצים וסלעים. מזל שגם לעליות נמאס בסוף והן נהפכות למישור וירידות)
המסלול – עליה בשביל הירוק מזנוח ,מעל נחל מערה וחירבת אסד עד לחיבור לשביל הכחול ליד בר גיורא וחירבת עיתאב. נפילה לבר בהר. לאחר פיטום קצר וספורים על טיולים של החברה ברחבי הגלובוס (דרור 2 טען שבגרוזיה השקו אותו במשקה לאומי עם שם מוזר, ש % האלכוהול בו יותר גבוה מהגיל שלו…או או, הרבה אלכוהול…) – חזרה- מסביב לבר גיורא (דני גורן עסק בנסיונות טפוס והתאבדות מעל שער הבטחון בגובה 200 מטר ביציאה מהישוב כדי לגלות הכיצד ניתן לעבור מעליו עם האופניים. הבעיה נפתרה ע"י תושב מקומי כשבסוד!! גילה לנו שאפשר לפתור את הבעיה ע"י מפתח קטן שיש לו בכיס. נצלנו !!!). מערבה בשביל שחור שהוביל אותנו לבור מים ובית בד קטן לזיתים שאין לו שם (דרור – גיליתי במקורות שקוראים לו " עין אזן". הנה…) משם-התחברנו לשביל אדום עד לרכס ממול חירבת חנות. כאן התפצל הכוח ל-2 – שלישית מורדים שירדה באדום עד לנחל זנוח ולאוטו, ותשיעיית הסמוראים (דרור הוביל וציון החליט בשבילנו כשפלט "אם כבר אונסים אותי, אז אני לפחות רוצה ליהנות " ויאללה, כולנו שעטנו אחריו) משכנו אחרי דרור לאורך קו הרכס בשביל ללא שם או סמון (דרור שפחד מהמחצבות שינתקו את המסלול, הסתכל בבית קודם בגוגל earth ומגובה 200 ק"מ, בלי משקפיים, החליט שאפשר לעבור עם "קצת" סיכון. המנוול צדק והירידה משם היתה חוויה של כיף. חלקה טכנית, חלקה רגלים ורובה תענוג צרוף של אופניים.)
זהוא – לא הספקנו לחשוב והטיול נגמר. אין מה לאמר – הטיול הכי טוב שהיה לנו השבוע..

קוץ

מספר אירועים מענינים היום:

נוגע ללב – לוח אבן קטן בעין אזן ובו מוטבעות מילות השיר :
מעיין ידעתי בין עשבי הבר
בתוך השקט הכחול
לו ידעתי ככה להיות
לשקוט לעד ולא לחדול…"
(אשמח אם מישהוא יכול לאמר לי מי המשורר המקורי של היופי הצנוע הזה..)

שם חדש שקבענו היום לסוג סינגל שאין לו שם אחר אבל מתאים גם לנו וגם לבעלי חיים ירודים אחרים – "שבילזונים"
משפט מטומטם של אחד החדשים בקבוצה – "העליות משתפרות עם הגיל". רק אלצהיימר יעזור לו…