החזאי התמיד ובישר לנו סוף שבוע גשום. ניבא וגרם לאורי לוותר על התבור ואולי על רכיבה בכלל. לוין נאלץ לותר גם הוא וע"כ מצאתי עצמי מפיץ הודעה על כוונתי לרכוב באזור כסלון. ההודעה הופצה הן לרכסים והן לקבוצת קורס המדריכים שבו השתתפתי.
בבוקר התייצבה מרבית שמנה וסולתה של רכסים לעומת נציג בודד של הקורס הנ"ל המוכר בשם אלון ומתאפיין באופני זנב קשיח וגלגלי 29.
"שמנה וסולתה" של רכסים ניתנת לחלוקה לשניים:
1.סולתה: שייקה, קובה, אמיר פרי, לייזר, גיל, רוני ועבדכם הנאמן (טרמפיסט אצל רוני) התייצבה לפני המועד שנקבע. (07:30).
2. שמנה: על משקל "וישמן ישורון ויבעט". אלו החלו להופיע מ שעה 07:30 ואילך. הטובים שבהם גם נזכרו שיש חובות ונצפו מסתובבים עם גלילי נייר לבנים ע"מ לבקר במקומות הכרחיים לפני הדיווש.
אין חכם כבעל ניסיון. בעתיד תצא:
הודעה על זמן כינוס של חצי שעה לפחות לפני מועד היציאה.
יציאה בשעה הנקובה מבלי להמתין למאחרים. (מהיכרותי עם הנפש הפועלת – לא יעבוד בד"כ)
סך הכל התייצבו 16 רוכבים. היות והתכוונתי לעלות לכסלון (אנדרטת מגילת – האש) החליט צוות הקובות (קובה, שייקה, ליזר ואמיר פרי) על מסלול פחות תובעני ופנו לכוון צובא, עין-לימון והר כרמילה.
אנו, חצינו את הכביש דרומה, ועלינו על השלוחה הדרומית המשקיפה לכוון השורק ושלוחת נס-הרים/הר יעלה שברקע הנחל. העליה כרגיל – אתגרית. מזג האויר הגשום שהובטח נתגלה כעננים המפוזרים פה ושם אשר חסכו לנו שעות צליה תחת השמש. בקצרה: מזג אויר מדהים לרוכב האופניים.
את העלייה קישטו וליוו בצבעים וריחות פרחי דם המכבים, עולש, לוטם מרווני וקצת פריחת זעתר. הנוף? כרגיל מדהים. שלישיית אילן, איציק ופיטר (להלן אפי) בחיזוק יורם משכו אותנו עד ל"בית הקפה" ברמת רזיאל. לאחר שהתבשמנו מהריחות, הנוף, רעש הטרקטור שעבד ושקית חטיפים שניצלה מלינץ' שבוע קודם לכן בזכות מקלט בתיקו של איציק. הוחלט שגולשים לכוון אנדרטת האש ומשם בסינגלים מבית מדרשה של להקת אפי.
עם עתיד דהונהילי בפנינו לא היה מוכן יורם להתמודד: "חסר קצת נפח" (יש לעיין היטב במשמעות המילים שנבחרו כיוון שאם עוד קצת תוספת ל"חסר" היינו נופחים את נשמותינו.) הצעתו של יורם נדחתה פה אחד. כמעט. למעט מולי. לאחרון לא נותר אפילו כח להביע התנגדות. ככה זה כשאתה מסתכן בטרמפ עם יורם… השניים פנו והפליגו מזרחה. אנחנו גלשנו מעדנות על הכביש בואכה כסלון ואנדרטת מגילת – האש.
על מגילת האש לא אוכל להכביר מילים… תפקיד זה תפוס (זה כבר מיתולוגי) ומשודך בזיכרון רכסים לאליק שחף שפרש מהעולם הדו-גלגלי והותיר אותנו בשיממון ובצימאון לעוד.
בנקודה זאת הורדו מושבי הרוכבים בכדי להחליף חוויות עם צינור הרמה, ושלישית אפי נעלמה לה במורדות שלוחת הכסלון. ירדתי בסינגל. פה ושם נשמעו שאגות פורקן ונראו כתמי לבוש מרצדים בין העצים מלפני, ואילו מאחורי ריטונים, צעקות פחד וקריאות עידוד שאתגבר על פחדי ואצעד קצת יותר מהר… בשלב מסוים הרהבתי עוז והתחלתי גם אני להידבק בקדחת הירידות. אלא שהנייד שלי לא הסכים וקפץ מנרתיקו. עצרתי ואספתי אותו, אבל בדהרה הבאה כבר לא שמתי לב שהוא נפרד ממני לשלום. למזלי דני גורן אסף אותו.
הירידה הזאת הייתה כל כך מהירה שהגענו לרכבים בסביבות השעה 11:00. חלק מהרוכבים פנו לביתם ואנו רכבנו לפינתי שבתחנת הדלק מול אשתאול. פתחנו שולחן בחוץ. בערך במחצית הזלילה הצטרפו אלינו מולי ויורם (שאף הוא השתכנע) שסיימו את מנת הנפח היומי.
המסעדה לא הייתה משהו ותזדקק לכוח שכנוע רב בכדי להביא אותי בשעריה פעם נוספת.
רכבו: יורם, רוני, מולי, אבנר, אילן, דני, פיטר, איציק, עזרא, יובל, אלון ועבדכם הנאמן. בנפרד: קובה, שייקה, לייזר ואמיר פרי. (מקווה שלא נשכח אף אחד)
דרור
כתיבת תגובה