"לא תמנע שור בדישו"- טיול לשחרות + פרק תמנע

לא תמנע שור בדישו"- טיול לשחרות + פרק תמנע 27.01.2012

שם הכתבה קצת מעוות ואין לו פרוש מדויק, אך קצת לשון נופל על לשון לא מזיק ודי מרשים…

מצורפת בזה סימפונית האושר לפרק תמנע שחוברה ע"י המלחין רוני קרפ בשתוף:
1) נושא כליו, לוין
2) עוזרי הבמה- ספלייזד, קנונדייל, סנטה קרוז, רוקי+ מאונטן , טרק
3) תזמורת רכסים בת 18 נגנים ו-3 כלבים.
לענין, איך אתם מודה לזקן רזה, ממושקף, צנוע ושתקן (בד"כ) ? שבשקט ובמאמץ סיזיפי, בנה לנו יומיים מושלמים בערבה מבלי להתייאש או להעלב לשניה, מלווה תמידית בחיוך ובמצב רוח טוב כמובן מאליו, זאת איני יודע אבל, רוני-תודה מעומק הלב של כולנו על מה שהענקת לנו בנדיבות כזו (כולנו לא כולל את פ. ומלחכי פינכתו..)

בהמשך – יום שישי בערב התיצבנו 16 דקי גזרה (השניים האחרים-יעלה, תומר וכדור המרץ החדש שלהם שיעלה גוררת על ידיה כל הזמן-שני, הגיעו מאוחר יותר עקב עיכובו של תומר בהרבעות בתורכיה) בקבוץ אליפז צפונית לאילת לטיול יומיים שארגן רוני קרפ. נוכחים – רוני, לוין, דרור, תומר, יעלה, אבי בן שטרית, אמיר פרי, אמיר הראל, יובל, לייזר, זמורה, אבנר, אחייובל, אילן, שייקה, קובה, יגאל (איש רגבה) וגם אני – הצנוע..
היום התחיל מעוות קמעה ולא הצליח כל כך בשל טעות "מצליח". לידיעת הקוראים-"מצליח" הוא שם של ישוב קטן ליד רמלה בו היינו אמורים לאסוף את לוין שננטש שם על אופניו בתחנת אוטובוס ע"י בני משפחתו. אנו חלפנו על פניו מספר פעמים בלי לראותו היות והיינו מרוכזים במאמץ למצוא את שושנה דמרי (לא את הזמרת עצמה אלא את הרחוב שלוין ציין בתור הנ"צ שהוא נמצא בו). לאחר שמצאנו את הבן האובד-דהרנו דרומה כדי להיפגש עם רוב הקרבנות (כך ראינו את עצמנו לאחר נבואות הזעם של מספר נפשות חסודות על עתיד הטיול וסיכויי הסבל שבו) לארוחת ערב מקדימה במסעדת "החבית" במצפה רמון. מומלץ.

ביום הראשון-אמש, קמנו ב0400 כדי להספיק לאוטובוס של 0430 שניסה לקחת אותנו על ציודנו למושב שחרות.
עשינו סבוב קטן הלוך חזור בכביש הערבה כי בדרך תומר, שהיה קבור זמן ארוך מדי מתחת לפרות שופעות עטין, שכח כי את הקסדה שמים על הפדחת ולא משאירים בחדר.
בערבה למטה – מזג אויר סביר ונחמד, בשחרות – קדם אותנו קור מקפיא בצרוף רוח חזקה שהתנכלה לנו (כמדומני שזו היתה רוחו של פ. מרחפת על פני תהום נבואות הזעם שלו) .
בקצרה, התחלנו ב~ 0620 וגמרנו ב~ 1600 חזרה באליפז. המסלול,אם לתאר אותו בדייקנות – כ- 55 ק"מ. מסלול שהיה – מזעזע, קר, מעייף, מעצבן, תלול, מזוויע, משתנה, מאיר פנים, חייכן, קליל, משגע, מקסים, אלוהי.
בקצרה:
מסע לאורך גב ההר דרומה (חושבני לאורך מסלול שיירות)
חתוך מערבה ולמטה באזור נחל צאלה עד לבקעת ולגדר מחנה עובדה
שוב דרומה לאורך הגדר עד לנחל מילחן
לאורך הנחל (דרך באר מילחן), מסלול הסכין (בין נחל עתק לנחל בוטן)
ירידה לנחל עתק ודהירה אינננננסופית לאורך הנחל עד כמעט לכביש הערבה (אני כנראה מפספס קטעים שלמים כי בשלב מסוים עלינו ועברנו מספר מישורים ועמקים חסרי שם ועמוד שדרה דוגמת הר רכס ברך, גבעת מרפק וכו"). מדהים שלמרות הדשדש העמוק בחלק גדול של הנחל, בשל הירידה דהרנו כמוכי עיועים קילומטרים ללא עצירה או מאמץ.
צפונה במקביל לכביש עד למכרה של תמנע ולכניסה לפרק
ו,,חזרה בבית
התחושה במשך היום? . למרות שהיה ארוך ולחוץ, היה ממש מושלם. הצרוף של יופיו שלא יאמן של המסלול והמדבר והחבורה שדהרה עליו – עשו את שלהם….
למדבר שם הדר ויופי אינסופי שלא ניתן להתעלם מהם. שמים אינסופיים כחולים, צחות אויר ושקט שקט שקט. תוסיפו לזה את גודלם ועוצמתם של ההרים שקווי חמוקיהם, רכים וקשים בשלל צבעים לא מציאותי מחייכים אלינו ממעל .
בקטעים, קירות הוואדי בו רכבנו גולפו ע"י הטבע שכאומן בלתי נלאה טרף אותם לצורות בלתי אפשריות שהתחברו בצורה חלקה ומושלמת לגלי התחושות והרגש שלי. המדבר זה אני…(אבקש בלי הערות סרקסטיות על השורות האחרונות) זה הגיע למצב שסלחתי לבן הזונה הארור שהכניס לי באחת החניות אבנים בתרמיל (כן, בפעם הראשונה מאז תש"ח, רכבתי עם תרמילון..) שסחבתי כל היום עד למקלחת בסוף..

ארוחת ערב בחדר האוכל המיושן של הקבוץ (חזרתי כ-45 שנה אחורה לחדר האוכל בקבוץ נתיב הל"ה)
לאחר קדוש (שלי), שירה בצבור קצרה וים של שניצלים, כנפי עוף ונקניקיות, התעורר וכוח חברתי על הצורך לעשות טיול נוסף למחרת לאור אבריהם המכווצים של מספר חברים וחשש לאבק מיותר על אופניו של יובל (דרך אגב השמועה שהנו ישן עם אופניו בטיולים הינה סתם רכילות מכוערת. הוא בחיים לא יכניס את אופני הקודש שלו למיטה זרה שלא בדק את כשרות מצעיה..).
רוני, בעזרת אגרוף הפלדה העדין שלו הכריע את הכף לטובת יציאה לפרק תמנע בשעה 0545 בבוקר. (הסיבות שמורות במערכת..)

יום שני – פרק תמנע
קשה להאמין אבל יופיו של הטיול היום נצח את זה של אמש . שמש חביבה, אויר קריר כמעט נטול רוחות ומסלול יחסית קצר (סיימנו ב~ 1030), כמעט ללא עליות, עשו את שלהם.
בנגוד לאתמול, חווינו הפתעות משמחות מעבר לכל סבוב. בשטח יחסית קטן לראות מספר רב כל כך של תצורות וגלופי טבע מפתיעים כמעט מעבר לכל פניה היה לחלוטין לא צפוי. זה בנוסף ל-2 דובדבנים שרוני הכין בסוף
ראשון – סינגל!!! לא צפוי בתוך הפרק, קטן וחמוד שהנחית אותנו על עמודי שלמה (כולל על קבוצת מטפסים רוסית שהיתה עסוקה בנסיונות להתרסק למטה עם חבליהם מראש המצוק. זה בנוסף למטפסת יפפיה ששברה את לבו של א. שהשתכנע כי כבש בשיחה קצרה את לבה וכל מה שחסר לו זה רק קצה החבל כדי להגיע אליה למטה (זה ניסוח שלו, לא שלי…))
שני – האגם בקצה הפרק שלשמחתנו היה ריק לחלוטין ממטיילים וילדים בשל השעה המוקדמת עדין לא זהמו את המקום.
אין מה לאמר –שום אם, רעיה, חברה, משפחה אינה מהווה תחליף למקום (זה למרות ההתנגדות הרועמת שההערה זו תעורר בקרב ים הפולנים בקבוצה…)

זהוא, הלכו יומיים, וים של שרירם וסנדויצים שאין ספק שנחזור עליהם ועל אבי אביהם עוד מספר רב של פעמים. בדרך הביתה – לאחר נגוב של מרק מינסטרונה ועדשים מדהים בארומה שבתחנת הדלק בעובדה, קדמה את פנינו קשת בענן מדהימה ביופיה שכנראה גם אותה ארגן רוני – תודה קרפ…

קוץ

מספר נקודות לציון
נושא הקפה- היה נוגע ללב לצפות באמיר ביום הראשון שניסה לקחת את תפקיד הכנת הקפה בחוסר יעלה. אמיר-צריך לערבב לערבב. למזלנו יעלה החזירה היום עטרה ליושנה ובלוטות הטעם שלנו חזרו לחיים.
לאחר לילה מקסים בחדר עם אבי בן שטרית , כמעט שגמרתי אומר להיפרד בשבילו ממדלן עד שהנ"ל הגזים לחלוטין ובקש בבוקר קפה למטה !!
משפטים שאני לא כל כך אוהב..כך דרור "תקוותנו התנפצה אל מול סלע המלווה שלו" (היתה תקווה קבוצתית שהלכתי לאבוד אי שם במדבר , אבל היות ואמיר לווה אותי בנאמנות של חתול חולה כל הדרך, לא באה הישועה וחזרתי איתו למקורות…)
רוני העלה חשש כי לטיולים בעתיד נצטרך רכבים גדולים יותר כדי להסיע גם את הפיליפיניות שלנו. אמיר העלה גם את בעית ההקפצות שלהן, כי הן אמורות להושיב אותנו על הכסא בתחילת המסלול ולהוריד אותנו בסוף. הוחלט כי הנושא ידון בטיול הקרוב…
לא זוכר מי זה אמר לי ש "רגליו דווות מהרכיבה…" . יש דבר כזה?
לערמת החצילים ועגומי הנפש שלא באו לטיול מסבות שנובעות מנכות נפשית קשה – לבנו עמכם. סבלכם הוא שמחתנו..

קוץ

27.1.2012