היום השביעי - סוף הסיפור
קמים מאוחר ולומדים שחדר האוכל מוצף ואת ארוחת הבוקר נקבל בחדרים. מתארגנים בכמה חדרים ואוכלים יחדיו. האופניים עדיין עם יאסן איי שם ואנו נאלצים לוותר על הרכיבה שתוכננה בהרי הויטושה. לוקחים את האוטו ונוסעים לבקר את פיטר בבית החולים בסופיה. בסה"כ הוא נראה לו רע יחסית למצבו, יורדים איתו לגן ומעבירים שעה קלה. הרופא לא מסכים לשחררו ללא פראמדיק ואנחנו והוא מבינים שהוא יאלץ להשאר בסופיה עוד מספר ימים. בסופו של דבר הוא חזר ביום שלישי, יומיים אחרינו לישראל בליווי של רופא מהארץ. עוברים בכמה חנויות אופניים ולומדים שאין מציאות ובכל זאת יש מי שמצא כמה מוצרים במחירים אטרקטיביים. באחד הקניונים אנחנו מספקים את תאוות הקניותשלנו ואת חובת המתנות. רגע לפני שחוזרים למלון עוצרים במסעדה מפורסמת לארוחה מסיימת. דווקא לא היה משהו. כל אותה העת אנחנו למדים מיאבור שאוטוטו יאסן מגיע, קודם ב 14:00 עכשיו כבר 18:00 בסופו של דבר הוא הגיע קצת לפני 20:00 מותש אחרי 24 שעות בדרכים. אנחנו אורזים את האופניים במהירות וב 21:30 יוצאים לשדה התעופה. לבן גוריון הגענו ב 04:00 עייפים אך מרוצים.
כמו שאני מסיים מזה שנים את הסיפורים שלי, רכבתי ונהנתי או בגירסה הבולגרית, סִיצְ'קוּ חוּבּוֹבוֹ. דוד