היום הרביעי - גבעות כורכר.
הפעם עוברים איזור לנוף שעדיין לא ניתקלנו בו בבולגריה. גבעות כורכר, צמחייה יבשה וצהובה. על האדמה סימני גשם שירד לא מזמן אבל ההאדמה אינה בוצית ובאוויר ריח של אורן שמזכיר את יערות ירושליים. מתחילים בגובה של כ 1000 מטר וגולשים לגובה של כ 200 מטר. 20 ק"מ של רכיבת שיחרור על דרך עפר רחבה. משתדלים לא לאבד אחיזה בסיבובים, השרירים הדואבים מודים לנו על יום המנוחה שנתנו להם ואנחנו מודים ליאסן על מסלול ייחודי שאינו דומה לשום שבר שאנחנו מכירים מהארץ. בסיום פוגשים את המכוניות על שפת נהר, נכנסים לתוכו וטובלים ערומים כביום היוולדנו. המים רטובים אבל לא נראים נקיים ואנחנו נמנעים מלטבול את הראש במים, מה שבטוח בטוח. עוצרים בעיר קרובה לארוחת צהריים. המסעדה לוהטת וללא מזגן אבל הארוחה בדיוק בזמן. קציצות, קבב סלט ובירה צוננת ואנחנו מוכנים לשינת צהריים עריבה. את הצהריים והלילה אנחנו מבלים בעיר מלניק, בירת היין שנמצאת בעמק חם ולוהט. 38 מעלות, הטמפרטורה של אילת עם הלחות של תל-אביב. משינת הצהריים קמנו שטופי זיעה, לטיול קצר בעיירה ולארוחת ערב משובחת. בזמן שאנחנו שקענו בשינה עמוקה הוציא יאסן את כל האופניים מהרכב ושטף אותם! מחווה שכזאת, לך תבין את הבולגרים. כמובן שמחינו קשות ובכל זאת הוא "קנה" אותנו. בערב קיבלנו החלטה להשכים קום למחרת כדי להמלט מהחום ולקחת איתנו את ארוחת הבוקר בצורה של סנדוויצים. לפנות ערב הצטרפו אלינו אדר ויבור ששהו עם פיטר. ה"דלקת ריאות" התבררה כקריסה של הריאה וסוכם שלמחרת יגיע אוטו שיפנה אותו לסופיה להמשך הטיפול ומשם עם פארמדיק בחזרה לישראל.