מעוללות הרכיבה ש"ראתה" את עין צלאח מנגד.

מזה שנים שאני מפנטז על רכיבה לעין אום צאלח – גב הנושא משום מה תואר של מעיין, והנמצא בחלקה הדרומי של בקעת טרף- וזאת, שלא בדרך שעשינו בעבר.

האפשרויות להגעה לשם הינן בדרך של מסלול פתוח – נושא המחייב הקפצות כמו שעשינו בעבר. או מסלול הולך וחוזר, שכן מסלול מעגלי בלתי אפשרי ללא לינה בשטח.

במסגרת רכסים יצא לי לפחות פעמיים להגיע לגב הזה. הרכיבה הראשונה בוצעה מתישהו כאשר הסתייענו באוטובוס שהסיע אותנו למצפה רמון ואסף אותנו בעין יהב לאחר כ 73 ק"מ של רכיבה. הרכיבה השניה הייתה בטיול בן יומיים עת יצאנו מחאן בארות במכתש, טיפסנו דרך מעלה נוח לכוון בקעת טרף, עין אום צאלח וחזרה במעלה נחל אנמר להר ארדון ולנקודת היציאה.

בחרתי במסלול הולך וחוזר, העולה בנחל נקרות ובמעלה נחל מרזבה לכוון מזרחה של בקעת טרף ומשם למעיין. החזרה אמורה הייתה להתבצע במורד נחל אנמר עד חיבורו לנקרות. כאשר נקודת היציאה היא עין יהב. היות והמסלול לא קל מפני שהוא מחייב כ-15 ק"מ של רכיבה בכל כוון בתוך ערוץ רווי חצצים (דשדש), נאלצתי לצמצם את מספר הרוכבים ולכוון לתקופת שנה בה הימים ארוכים ועדיין לא חם.

לשם כך, נראה לי נכון ללון באזור עין יהב ולצאת מוקדם בבוקר ככל האפשר, ע"כ את הלילה בילינו

(לוין, איציק, יוני ואנוכי) בחוות האנטילופות הזכורה לנו מלינות קודמות שעשינו: לטוב = מסודר ולרע = רעש. כצפוי, החלק הרע לא הכזיב ואת הלילה העברנו בנסיונות שינה בין בכיות של ילד כזה או אחר. יתכן וזאת אחת הסיבות לכך שיצאנו מאוחר ממה שהתכוונתי ובהמשך נגלה שהאיחור הזה היה משמעותי באי ההגעה לגב.

השארנו את הרכבים במושב עין יהב ויצאנו. רכיבה של כשלושה ק"מ בכביש, חציית כביש הערבה ולפנינו הדשדשים. את חלקה המכריע של הדרך – במעלה הנקרות ובחלקו של נחל מרזבה ניתן לאלתר ולרכוב בצידי הדרך המדשדשת. קצב ההתקדמות היה טוב אבל הצריך כשלוש וחצי שעות רכיבה.

חצי שעה נוספת נדרשה לקצת רכיבה והרבה הליכה בחלקו המעוקי של המרזבה – קטע של שלושה ק"מ ללא אפשרויות תמרון מרובות בין הסלעים והבולדרים שמפוזרים בערוץ הצר.

בנקודה מסויימת היינו צריכים לצאת מהערוץ ולטפס בסינגל אל אוכף ארוך שבהמשכו עוד קטע טיפוס לכוון בקעת טרף.

אל תחילת הסינגל הגענו מעט לפני השעה 12. כאן קיימנו דיון בדבר הסיכוי/ן להכנס לחושך בזמן שנותר לנו. החלטנו להמשיך. תחילת הסינגל לעליה לאוכף לא נמצאה ובלית ברירה טיפסנו ישירות למרום האוכף. מעלה לא ארוך אבל מאד לא סימפטי ומתיש, אותו ניסה כל אחד לטפס בדרך שונה מאחר וכל כוון נראה מאד לא מזמין. למעלה, על האוכף דיוושנו מרחק של כמה מאות מטרים לכוון מעלה נוסף שעדיין חיכה לנו.

קטע הטיפוס האחרון גזל מאיתנו קרוב לשעה (קטע של לא יותר מק"מ) אבל איבוד הזמן היה משמעותי מבחינת ההחלטה שלנו להמשיך. כך, במרחק של חמישה ק"מ הקלים יחסית שנותרו לגב הגענו להחלטה שחוזרים.

חזרנו על עקבותינו. נראה שהרוח ואולי המורד המתון של הנחל אפשרו לנו לגמוע את הדרך בכשלוש שעות (כולל התעכבות לתיקון פנצ'ר וחצי), ובסביבות השעה ארבע הגענו לרכב.

– מעבר לאי ההגעה לגב, כל שאר המרכיבים ברכיבה היו שייכים לצד שעושה כל רכיבה להנאה גדולה וראויה לציון. מזג האויר היה חמים בד"כ עד חם לעיתים. צעיף העננים מנע מהשמש לבשל אותנו ורוח נשבה לעיתים ומיתנה את החום.

רכיבה תוך אילתור וחיפוש נתיב למעבר ללא שקיעה בחול או בדשדשים מאפשרת למצות את הפוטנציאל של הרוכב ושל האופניים ומהנה בכל רגע. תמתחו את זה על מעל 30 ק"מ…

– סימני סוף החורף ותחילת האביב ריפדו את המסלול כמעט לכל אורכו. הנוף רווי ירוק מן העצים ומבני שיח כאלו ואחרים. בולטים במיוחד בערוצים צמחי שמשון השלחופיות עם הגוון האדמדם שלהם בקטעים מסויימים. בקטעים אחרים שולט הלוטוס המדברי עם צבעי ירוק ואדום עזים ומנקדים את הערוץ במראה מרענן ולא שגרתי ומסביבם פה ושם פרחים לבנים וצהובים לא מזוהים.

סביב הפרחים מתעופף ומזמזם עולם שלם של חרקים החל מזבובים (זיהיתי כמה זבובי רחף, זבובים טורפים וזבובי תשבץ), צרעות יחידאיות מסוגים שונים ודבורי עץ. על הרצפה שוטטו זיבליות והפגינו נוכחות מסיבית לכל אורך המסלול.

פה ושם נראו שאריות טריות וישנות של צבאים ושוכני מדבר על ארבע אחרים. בין השאר גם ארנבת צהובה שהוחרדה מרבצה על ידי איציק ונראתה בורחת עד מעבר לאופק.

כמות העופות וצפצופיהם הם כאלו שמזמן לא שמעתי ולא ראיתי באזור קולה או בן שמן. היו שם בולבולים, עורבים, קטות ועופות אחרים שנמלטו ברעש ובשאון עוד לפני שהתקרבנו אליהם עד כדי זיהוי שלהם. עוף גדול יחסית שהופיע ונעלם מאחורי השלוחה בלבל אותנו לרגע בצבעי השחור לבן שלו ומחסידה הפך לרחם מדברי גדול שניצל את זרמי האויר החם בכדי לטפס גבוה ולהתרחק משני עורבים שקראו עליו תגר.

כללי:

-כדאי להצטייד במספרי טלפונים של מחלצים או מקפיצנים לפני יציאה לשטח. (אין כיסוי רשת בכל מקום לטלפונים ניידים)

– חמישה ליטר מיים לרוכב לפחות. (אני מצוייד גם בטבליות לטיהור מיים – מומלץ מאד לשאת בתיק)

– לצאת בבוקר מהבית מוקדם + שינה טובה, או לישון בצימר/חאן בערב? היתרון הגדול ביציאה בערב לפני הרכיבה, היא שעות חברותא רבות יותר.

תודות למשתתפי הרכיבה.

דרור