אתחיל בתאור הפרטים היבשים של המסע היום כי אני עדיין רטוט מההתרגשות, השמחה והיופי של הטיול היום וצריך להרגע…
צוות – 8. בראש-המוביל-תומר יבורך שמו שללא GPS מפה, או ידע מינימלי בקוי גובה, עשה נפלאות ובנה מסלול- למות..(לא קשור למשאלת המוות שלו. הסבר מפורט –בסכום)
נוכחים- מותיקי הפלמ"ח ורכסים – זליג לוין פיטר קוץ זמורה יעלה דני ג.
מסלול – קבוץ רעים, התחיל בקור חודר עצמות שלקח לו כחצי שעה/שעה להעלם. אחר כך – נדנדות בסינגל אינסופי של – בתרונות, עליות./ירידות יופי – בתרונות, עליות./ירידות יופי – בתרו…….. וכן הלאה. סיום – קבוץ רעים
פיזיקה – 36.3ק"מ, 217 מ טיפוסים וקצת בוץ . ובנוסף – ברכות מים מטורפות ביופיים וגודלם לאורך הבשור. חברה – יש לנו המון מים במדינה…
רגשות – בכי ושמחה (או שמחה מבכי) . שמחה – זה ברור, בכי – כי זה נגמר.
עכשיו למציאות. היופי של המסלול וביצועו היום ממש מפחידים בשלמותם. החבור של מזג אויר בלתי ניתן להבנה והימ"ע אחרי ימ"ע בלתי ניתן לתיאור בשפה רגילה . אני רוכב ומרגיש שאני בגן עדן, בלי חווה , בלי תפוחים, אין נחשים – רק יופי וירוק מסמא עיניים (או בקצור – ימ"ע) .
אני אולי קצת מפריז בתאור ובתחושות אך היופי והבתוליות בתערובת היום היו משכרים ( אני רציני בקשר לבתולים. הנוף הירוק והרענן הזכיר לי את מה שאבדתי/נו מזמן. כולנו…)
ארוחת הבוקר , ליד ברכה די מדהימה בגודלה בבשור ליד הסכר . כרגיל, קפה מחיה של יעלה, עוגה שלי וצרחות היסטריות של דני גורן ופיטר שהחליטו להתרחץ במי הקרח ושכחו מה זה עושה לאברי הרבייה שלהם.
לסיום – נחתנו על פינת "למדווש" בקבוץ בארי. חומוס+בירה ושיחה ארוכה עם ארז (לא השתנה הגמד הזקן הזה – קטן, חמוד, חבית מוצקה של שרירים וים שער בלתי נדלה..) שבה העלינו גירה על ההיסטוריה של רכסים והטיולים בארץ ובחו"ל לפני 20 שנה.
מדהימה כמות האנשים במקום וגודל/שפע הציוד בחנות האופניים. להערכתי הסתובבו לנו שם בין הרגליים כ-40 רוכבים / בות , ולפי ארז, זה "ריק" יחסית …
דברים ששכחתי לכתוב:
- סמון * בכותרת . משפט של תומר בארוחת הבוקר לפני הקפה – "אם אני מת, הייתי רוצה למות בין רגליים של פרה !! " מילה במילה…איני רוצה להתערב בחיי המשפחה שלו, אבל בעיות שם יש בטוח..
- וכוח ביולוגי בין יעלה ולוין נדמה לי. נתקלנו בעכביש קטן וירוק שהתרוצץ לאורך השביל. לוין טען ש – "הוא " אורב" שם לטרף" . יעלה (שלא שמעה כל כך טוב ) – "זה לא "עורב", זה עכביש…"
- מחלוקת נוספת בין החברה בארוחת בוקר. מרחוק ראינו כמה צפרים שחורות שחגו מעל למצוקי הנחל. התחיל וכוח אם אלו דיות, איות, עורבים, שחרורים וכדו. דרור ניסה להסביר כיצד הוא מבחין בקלות בסוג, לפי גודל הכנף, זוית ההתקפה שלה וכתם הצבע בין הזפק למקור, וכל זה שמה שרואים מהמרחק בה צפינו בהם זה מן כתם קטן שחר. ככה הוא גם מתכנן מסלולים…
- בקור בבית הכנסת של מעון. זה לא ישוב דתי אלא אתר ארכיאולוגי של פסיפס בית כנסת יהודי מימי המקרא, משנה, ביזנטים – משהוא כזה. רצפת פסיפס ענקית ומדהימה ביופיה ובגוון הציורים שבה, בעלי חיים, מנורה, פירות. ממש מרשים . בדרך לשם, תומר לקח אותנו לסבוב קצר בחלקת הקלמנטינות שלו בשטח. עצי פרי קטנים , כורעים מתחת לכמות קלמנטינות בלתי נתפסית בגודלה. לא ברור איך כל "עצון" כזה סוחב כזה משקל. גם טעים נורא…
ועוד פעם סוף….. קוץ
כתיבת תגובה