לאור הקצוצים בתקציב האי מיילים של רכסים, החלטתי להצטרף למאמץ הקיבוצי ולקצץ בסכומי הטיולים כך שהנישומים יוכלו לנשום לרווחה בין טיול זיעה אחד לחברו – ובבנין הארץ ננחם. לפני שאני מתחיל – מדי פעם אני כותב סכומי טיול שאני משוכנע שהאחרון הינו המטומטם ביותר שכתבתי וכל פעם אני מופתע לטובה מחדש. תהנו.
המסע אמש היה ממולא הפתעות מכל כוון. כולן טובות – א. למרות הקצוץ בנטיעות, היתה התיצבות של 9 אריות מלאי אנרגיה ועזוז (עקר העזוז התרכז בפה של שי הלפרין שאינו קולט כי הדבר הריק הזה צריך להסגר מדי פעם) וכולם הגיעו בזמן !!. ב. – היה חם בלי טיפה של גשם, מפתיע בחודש יולי בעמק יזרעאל ולהפתעתנו – הזענו כמו חזיריה שחוטה ג. – ארוחת הבוקר בסיום התנהלה במסעדה ממוזגת 2 מטר מהחניה ללא צורך בטרטורים ונסיעות מיותרות וויכוחים איפה ולמה. זהוא
טוב – תשכחו מקצוצים בסכום היות שעכשיו אני מלא עזוז..
0700 מזרע – מולי התיצבו 7 ילדי חמודות – ארני, לוין, דרור, קרפ, זמורה, ניר, יוחאי (עלם חמודות שלי) . טוב – גם שי הלפרין בא.
המסלול – 0700 יצאנו מתחנת הדלק 3" משאלות " לפני מזרע, 4 שעות מאוחר יותר , הופ – חזרה ב-3 המשאלות. מה קרה בין לבין בתנור הבישול שלרמות מנשה קצת לוטה בערפל של זיעה וקללות. בגדול – למרות שהאזור שם קטן, ניתן לרכב ללא סוף בים של דרכי עפר וסינגלים זורמים. …רכבנו ונהינו.
נפחים – מרחק – היות ופרשת השבוע הינה "מתושלח" – אורך המסלול היה גילו לחלק ב – 15.2
גובה – הגיל של תרח מחולק באותו מספר. כל המספרים מחושבים בדיוק של 2 ספרות אחרי הנקודה . תבדקו.
תכסית – רמות מנשה הנו אזור מוצף ים של גבעות עגלגלות, רובם ממולאים בדברים הירוקים האלו, נו , איך קוראים להם? – הא כן עצים ועלים (עלווה בעברית) , והם מוצפים בדברים המצפצפים בשמחה האלו, נו – כן, צפרים, למה בשמחה? כי הן יושבות בתוך הדבר הזה, נו בלי שמש, הא כן, צל. אז אם כך- למה אנחנו רוכבים רוב הזמן מחוץ לירוקים עם הצפרים והצל, בשמש האכזרית והקופחת וחוזרים לצל רק בסוף אוקטובר, כשקר. פגם נפשי ורוחני של כל מוביל ממוצע.
הפסקה א. בעין פרור. מקום חניה שקט ויפה, במיוחד בצל חורשת עצי דקל הושינגטוניה האדירים . חגגנו עם בקבוק יין נתזים רותח ששי גרר בתרמילו . יבורך. רגע של דומיה ודממת צער כשהמובילים (בתמיכת היתר) הבינו שפספסו הזדמנות פז שכשצמצמו את רשימת התפוצה, יכלו להוריד אותי מהגרעין הקשה של רכסים. לאחר דין ודברים הוחלט להשאיר אותי בגרעין הרך ומשם , אם לא יהיה שנוי – החוצה.. ההחלטה רוככה בהפסקת הבוקר בהפסקה ב. לאחר מכן כששלפתי בתרועת ניצחון עוגת גבינה מהטובות שנראו ברמות מנשה בעשור האחרון שביחד עם קפה רוני מחקה את כל היתר
בלי לשים לב , גמרנו. למה נהנים כל כך מטיול ביום חם כזה, נשגב מבינתי אבל התענוג שם ושוב דבר לא מצליח לטשטש אותו. רק שלא נפסיק
דבר קטן שחובה לציין
באגדת האריות הזקנים המצורף למטה (עבור הדורות הבאים) שכח ארני לציין את הסוף השמח בספור כשזקן האריות יצא שוב לשחר לטרף ותפס לביאה צעירה ממדבריות נמיביה – אחלה טרף…מוסר השכל – אריה נשאר אריה…
ספור של ארני לנכדתו:
בסוואנה באפריקה חיה לה בשלווה להקת אריות בראש הלהקה עמד אריה עז רוח ו שחור רעמה,האריה הכיר את כל שבילי היער ,ידע מתי האילות יורדו לנהר לשתות,והיכן המקומות הטובים ביותר לארוב להן. כל חיות היער רעדו מפניו ובזכותו הלהקה לא ידעה רעב.האריה גם האציל מרוחו על כל האריות הצעירים ולמד אותם כל מה שידע, ללא הסתר דבר. לימים התבגר
האריה קומתו שחה ורעמתו האפירה,הוא עדין ידע לזהות את מקום האילות מרחוק אך במרדף
אחריהן כבר לא הגיע ראשון, ולא זכה לטעום את החלקים הטובים של בשר הציד ,האריות הצעירים
גחכו מאחורי גבו,וכדי לא לפגוע בכבודו יצאו אף לעיתים לציד לבדם, האריה ידע זאת אך לא היה אכפת לו כל זמן שהלהקה המשיכה את קיומה. אך גם מצב זה לא נמשך הרבה זמן האריות הצעירים החלו לצאת באור יום לנגד עיניו לציד וענינים אחרים האריה הזקן החל לתעות בשבילי היער לבדו כאשר לנגד עיניו זכרונות העבר אשר הוא יודע שלא יחזרו עוד. מפעם לפעם חלפו על פניו בשבילים האריות הצעירים בצעד קל ועליז כאשר הם אינם מזכים אותו במבט מחיך האריה הזקן לעצמו נאנח ואומר -אתם הולכים למקומות שהייתי
בהם אינסוף פעמים.
נ.ב
ספור שספרתי
לנכדותי לפני השינה
כתיבת תגובה