שם 2 -חמוקיה של אמא
שם 3 – יום שמח בראש הר קרח
לפני שאני הולך לאבוד – אולי הטיול המושלם והשלו ביותר שעשינו השנה
קצת פרטים לצנון – רכבנו 5 פרשים + 1 פרשת מותיקי רכסים כ 40 ק"מ בגבעות האינסופיות מדרום מערב לערד במשך כ- 6 שעות בתוך נזיד מושלם של נוף, סביבה, מזג אוויר וחברותא. לפי ארני בארוחת בוקר- טיפש מי שמפסיד את המסגרת הזאת שלנו ובדיעבד, הצמצום בשל החברה שלא באים עושה לנו רק טוב…
אין ספק שצמד המובילים, העוור והחירש, דרור את לוין (אחד בקושי רואה את מסך הגי פי אס או רואה הכל הפוך , והשני לא מקשיב להערות הנווט של החברה) רקחו טיול מדהים להר קימריר שפספסנו אותו כבר מספר פעמים בעבר והפעם, לא, כבשנו את ההר.
תאור המסלול – מערד דרומה מעבר לכביש הראשי ולמתחם התעשיה שם, דרך מסלול שדה התעופה (המשמש גם למרוצי מכוניות מפעם לפעם) ומשם מערבה , דרומה וחוזר מזרחה. בתחלה אין הרבה מה לתאר. הכל מסביב נראה כמו תצוגה אינסופית של חמוקי נשים-גבעות (לכן שם מס. 2 לכתבה) עגלגלות , חלקות ומזמינות (למרות שבחיים,הנשמה יוצאת לך עד שאתה מגיע לגעת בהם) , וגם – זהות לחלוטין אחת לשניה. נוף שרובו ירוק וקורן בשמחת החיים האחרונה של סוף החורף שאפילו הפחונים הבדואים המוטלאים על כל גבעה לא מצליחים לעמם (אולי אני נסחף קצת אבל רציתי רק להעביר את התחושה של כולנו…)
ברגע שעקפנו מצפון את הרכס של הר כימריר וירדנו דרומה ומזרחה לכוונו, השתנה הנוף ולמרות ים העליות והירידות האינסופי – מראה ההרים הנשאים מסביב, וים הגאיות העמוקים והערוצים המתפתלים הרחק למטה הרי כמעט אין מה שישווה לתחושה כשאתה מתפתל ודוהר בירידה לקראתם. רגעים של זהב..
אחרי שעלינו לפסגת הר כימריר העגולה ברגל, ישבנו לשיח רעים על כוס התה של יעלה בצרוף שאריות העוגה שלי (היא גם חזרה איתי הביתה) מול 360 מעלות של יופי אינסופי. אני הרגשתי כמו סיר הילארי, כובש האוורסט הראשון, כשנשאל למה טפס לשם, ענה " כי הוא שם..,".
משם דרך ארוכה עד לירידה לנחל דימונה שהרכיבה לאורכו (שאנו עושים בפעם הראשונה בחיי רכסים ) עד לכביש צומת צפע – חתרורים היתה מדהימה ביופיה ובחדושים שבה.
מספר פרטים שנזכרתי בסוף
- רובנו כבר למעלה מ- 15 שנים ברכסים וקשה להאמין שפספסנו מסלול כזה. למותרים על ההצטרפות לטיולים של רכסים – לדעתי אתם מפסידים חברותא שלא קל למצוא היום . אבל כל אחד וחשבון הנפש שלו (למי שיש לו דבר כזה..)
- שם הכתבה הראשון נבע ממספר הקטעים שעשינו ברגל אבל גם הם היו מלווים בשמחה ושירה (של שאר החברה. אני קיללתי כהרגלי)
- נבקש את סליחת קוראינו על המונית שהזמננו מערד כדי שלא נצטרך לטפס את כל העליה הארוכה בכביש עד לערד. הסיבה היחידה היתה רצוננו לא לסכן את הנהגים בכביש. שום סיבה אחרת..
- ארני, שהיה במצב רוח של רופא שיניים בסוף שבוע, היטיב לתאר את התחושה של כולנו כשאנו קמים בחמש בבוקר ביום שישי ותמהים על הטמטום ההשכמה שלנו. אך בסוף היום – מברכים כל רגע של החוויה. הוא טחן בעליזות כל מטר בדרך ולא ותר על שום עליה או בעקר כל הירידות המטורפות שפגשנו בדרך (שאת כולם ירד כמו חרגול שיכור תוך התעלמות מוחלטת ממה יקרה לרופא שיניים מזדקן שבור שתי ידיו..). או כפי שהוא תאר את הרכיבה בלשונו הציורית "רכבתי בזחיחות… ". לא הבננו מה הקשר בין זחיחות לאופניים, אבל היות וגם בדיחות אינו יודע לספר ועוסק בהתמדה בהריסתם, נסלח לו…
- ארני בנוסף טען שיש ניגוד מוחלט בין חיי הנשואים החדשים שלי היום לבין תאור גבעות טרשים , מכוסות פה ושם עיזים תועות כחמוקיים של אשה. הוא מבין בנשים כמו שהוא מבין בשיניים…
- לסכום – היו נוכחים – ארני, לוין, דרור, קוץ והצמד הבלתי נדלה – יעלה את תומר שבלעדיהם כמעט אי אפשר ומה שתומר עושה לפרות ברפת החדשה נשאר בין שניהם…
- סכום נוסף – שם מספר 3 קשור ליצירה הקלסית "לילה על ראש הר קירח" של מודסט מוסגורסקי (יש דבר כזה..)
כתיבת תגובה