ירית חורף ראשונה – מסע במעלה החרמון

אמיר הראל – " מה צח דודי ודגול ונאה משושנה, אדום יעלה מן הרחצה וכולו מחמדים.." פתיחה הבאה לבטא מה הרגשנו בסיום הטיול היום. אולי קצת מוגזם כי אמיר כבר לא בצע רחצה זה זמן רב ושושנה הוא לא אבל להודות לו צריך. אמיר – תודה מקרב לב לך ולשאר משתתפי המחמדים בחרמון.

מעשה שהיה כך היה – יום ושליש בצפון. טפוס מבית ספר שדה שניר עד לראש החרמון וחזרה. 8 משתתפים בתחילה – רכסים – אמיר,זליג, קוץ, ארני, עזרא, לוין ושניים שהצטרפו במפתיע למחרת בחצי המסלול – קובה את אשת חיקו , וכרגיל-2 מפליטי אמיר – ערן את פרנקו (לפי דעתי ניתן לצרפם רשמית לקבוצה לאחר שסיימו בהצלחה מסע חניכות ארוך)

מבלי לפרט יתר על המדה – העמסנו 5 זוגות אופניים על הטנק המדהים שאמיר נוהג בו + אסוף של עוד 3 רוכבים (כולל עבדכם) שהיו מפוזרים כאשכולות אבודים לאורך הדרך צפונה מצומת הסירה בהרצליה דרך כביש 5 עד לבית ספר שדה שניר למרגלות הרמה.

קשה להסביר את מהות הקסם בטיול.נוף ענק ומדהים ביופיו, כביש רך וידידותי המתפתל בעליה בעצלתיים ימינה ושמאלה הקרירות המלטפת (זה בירידה המהירה חזרה כי בעליה לשם הזענו כעדר חזירים שחוט), השקט, הפידול האיטי – בשקט בשקט ולאט, החבורה שנראתה והיה לה טעם של מרשמלו צמרירי וטעים, הניתוק מהבית מהאווירה היום יומית הדחוסה והלוחצת והתחושה שאנו עושים משהוא בעל ערך לעצמנו – אני חושב שרוב החברה שרוכבים יכולים להבין על אני שח.

הטיול התחיל בסימן טוב עת נחתנו בערב קודם במסעדת פוקצה במתחם של קבוץ מעיין ברוך. מומלץ בגדול. למחרת ב- 0700 התחיל מסע ארוך של כ- 3.5 שעות במעלה המסלול לרכבל התחתון בחרמון דרך מספר אתרים קטנים – מעיינות הבניאס, מפל נחל סער (יבש לחלוטין), קלעת נמרוד (ענק, שתקן ומרשים בגודלו ועצמתו כרגיל), נווה אטיב (עצירה קצרה לחיסול קופסת רחת לקום שעזרא גרר מאיסטנבול) , מגדל שמס, עליה עליה עליה עד לרכבל תחתון. זהוא. חוויה מפתיעה – המקום שקט וריק מאדם בלי אף מבקר יהודי רועש. היה שווה כל שניית דווש. . לאחר ציפיה בענני הגשם המתקרבים הוחלט לא לקחת סכונים ודהרנו למטה עד למסעדת השלום במסעדה. דבר מרגיז מאינכמוהו. אתה משקיע ים של מאמץ וזיעה בטיפוס של 3.5 שעות שמתחסל תוך 3.7 דקות של דהירה מטורפת בירידה. ככה זה – גרביטציה…

ארועים מענינם בדרך –

1. התקלות בחצי הדרך למעלה בזוג רוכבים חמוד – קובה את אשת חיקו שהחליטו להצטרף גם הם – יבורכו.

2. דרור שרכב כסמרטוט רפוי בשל הסבל שעבר בלילה מהקרבות בין קיבתו לפוקצה שטרף ערב קודם במסעדה, ולוין שבנוסף לחרמון מס 2 שהוא סוחב בצורת תרמיל על גבו, גרר מהבית גם כאב ראש ענקי ומחלה – החליטו בקלעת לפרוש והיגיעו מאוחר יותר עם הרכב למסעדה במסעדה.

3. אמיר חשף לפנינו את הפטנט שגילה (הוא בדרך לבצוע אקזיט ענקי מהסטרט אף שהוא מתכוון להקים עם המוצר הנ:ל) – במקום להכניס זבל לשקיות האשפה השחורות הגדולות שמים את הזבל על השקית. ואופס – דוהרים בירידה . באור רש"י – אתה לובש עליך שקית זבל כזאת (רצוי נקיה. פרוט התהליך ומיקום הראש והידיים יפורטו בנפרד) ואז אתה מוגן בירידה מקור, גשם, מים, שרב, ברד, עין הרע, עובדיה וכדו. הבעיה שאני רכבתי בירידה ליד אחד החברה שהתפתה ללבוש את הקסטנייטה הזאת וחוץ מזה שהוא נראה כמו מלאך המוות, הרעש האדיר שהשקית השמיעה בירידה הפריעה לי לחשוב ולהתרכז בצלילות איך אני מתאר את הפטנט הזה אחר כך.
4. חוש הומור וארני. הדרך בה הוא יכול להרוס בדיחות באופן שיטתי, ממש מפחידה. ארני – תתרכז בשיניים….

עודנו יושבים ולועסים חומוס ראשון במסעדה במסעדה (שוב – טעים, זול, מומלץ). החל לפתע מבול ענק ולמזלנו יכולנו להעמיס את כל האופניים והמשתתפים על הטנק של אמיר שלוין ודרור הביאו למקום ולדהור חזרה לשניר והביתה מבלי לההרג בכביש הרטוב.

זה המקום והחבורה איתה הייתי רוצה להזדקן ולגדל ילדים ןמלפפונים, ובנוסף, . שוב תודה לאמי , ז"ל, שטרחה והביאה אותי לעולם ולרכסים.

הבעיה עם הטיולים הללו שהם נגמרים פתאום וצריך לחזור הביתה בסוף. מסך וסוף

END – קוץ