החלטתי לכתוב סכום טיול שיתרכז לא רק ביורם פינדר או בקילומטרז אלא בהיבטים הקולינריים שלו יותר.
לכן, סוף כל סוף הריני יושב בטח במרתף הבית ומעלה את הגיגי הטיול על הנייר.
הסיבה לאחור תלויה כולה בחומוס שהגינגי בקבוץ עינת רוקח. לרוכב אופניים שלא עבר את החויה הנ"ל, אזהרה קצרה – אפשר לאכול את זה ("זה" עם ה דגושה) אבל במשורה, הווה אומר כפית מרקחת אחת + נגיסת פיתה כזית. כל פרור נוסף מסכן את בריאותכם ואת שלום הבית ומבטיח רביצה אינסופית על האסלה.
זוגתי לחיינו הקצרים, הסבירה לי שאתה היא מבינה את בעיית תושבי סוריה והנשק ביולוגי. משהוא דומה לרעמים שהקיבה שולחת לחופשי מאחור כשהיא מנסה לעבד את חומר הנפץ הנ"ל מלפנים. בשלב מסוים, כשתרגילי נשימה ומוזיקה בווליום גבוה לא עזרו, נשלחתי למסדרון עד יעבור זעם, השכנים בבנין, שלבשו מסכות האב"כ, טרחו להוריד אותי קומה כל פעם, עד שהגעתי למרתף שם אני יושב עכשיו וכותב
עכשיו טיול:
קצר – יופי של טיול – חרה של מסלול (לא הייתי מוותר עליו גם במחיר של חומוס נוסף ומלוויו)
חניון גינגי בעינת. 0700 – בזמן!! 15 רוכבים בראשות דרור זליג (מאור הגולה) ואמיר הראל (אותו סוג חושך),
משתתפים כרגיל – פליטי רכסים – קובה, שייקה, קוץ, דרור, עזרא, פינדר, דני, לייזר, אמיר פ, אמיר ה, בצרוף חמשת הנואשים. שארית הפליטה שאמיר הראל גורר עימו מדי פעם- שרידי מטריקס, גיידט ולינקדין הממתינים בסבלנות שסוף כל סוף יצא מהארון (באופן מוזר – יונה, הגבוה מביניהם, דומה לבוגלר כמו טיפה בשרותים. מדהים).
מסלול בפרוט. שוב-יציאה מהישבן של הגינגי בקבוץ עינת, אלעד, סובב אלעד, סובב אלעד, סובב אלעד וחזרה לישבן מההתחלה.
בגדול אופיינה הדרך ע"י ים של דרדרות סלע וחצץ מהמעצבנות שנתקלנו בהם בעשור האחרון שדרור טרח בעקשנות לא לותר אפילו על אחת מהן. כבר דיברנו על זה בעבר – איך מתקנים את הנזק שילדותו העשוקה גורמת לתכנון המסלולים ולחברה שמצטרפים לטיולים שלו?
מיד לאחר הכיף הראשוני של הבוקר , התחילה דהרה מהירה של המובילים בראש ללא עצירה בצמתים, התוצאה? הכוח התפצל לכמה ראשים – כשהראשונים לא מחכים לאחרונים והזקנים גונחים מאחור,
את הפצול הראשון יזם דרור ואת השני מיד אחריו, אמיר הראל כך שבאופן די מהיר מצאה שלישית הגרוטאות – קוץ את עזרא את קובה תועים בדרך לא דרך בין גדרות מטעי אבוקדו וגדר ההבטחה של אלעד. את הפצול השלישי אני יזמתי לאור זוג הפנצרים שקובה ארגן ודהרתי בחרוף נפש בנסיון להדביק את הנמלטים ( לרוע המזל ניסיתי לנווט באמצעות הגיון ושכל ישר ושכחתי שמדריך הטיול לוקה בחסר גדול בשני התחומים הנ"ל כך שנאלצתי לבסוף להעזר בעזרתם הרחומה של זוג חבדניקים מאוהדי עובדיה (הרב) שהיו במסלול חפוש קברות צדיקים (קרובי משפחה) והגעתי…). פגישה סופית של המחזור היתה ליד המוזוליאום של אלעד. אתר מעניין במיוחד חוץ מיופיו, העובדה שהוא אחד המבנים היחידים מאותה תקופה עם תקרה מקורית שעדיין עומדת.
זהוא- גמרנו בחומיסיה של עינת והשאר מוזכר בספר ספורי האסלות וכאבי הבטן של רכסים.. כשם שכבר הזכרתי – הטיולים הללו מוסיפים נופך וצבע לחיי שלא הייתי מותר עליו בשום מחיר….
קוץ
מארועי היום
1. כובע לאמיר זמורה שירד לחלץ את קובה ועזרא ונשאר עימם עד למפגש המרתק בסוף במוזיליאום. זכר צדיק לברכה
2. זכר רשע גם כן – אמיר הראל רכב מאחור וטרח לציין כל אימת שנתקלנו במכשול בשקט ובקול רועם "אם היינו רוכבים במסלול שאני הצעתי הכל היה נראה אחרת" (הוא רק סרב להגדיר "אחרת" מהי…)
3. דרור בתאורי העתיקות בדרך, לא הזכיר אפילו פעם אחת את הביזנטים, הנבטים או דרך הבשמים. . משהוא קרה לבחור…
[hana-flv-player video="http://rechasim.com/wp-content/uploads/2013/10/11102013026.mp4"
width="400"
description=""
player="5"
autoload="true" autoplay="false"
loop="false" autorewind="true"
/]
