מקוץ לקוץ

לערמת הנרפים שלא באו לטיול והפסידו ארוחת בוקר אצלי בבית

מצ"ב סכום וצלום הטיול כפי שכתב וצלם אותו דרור בן אהרון. אפשר ר ק להוריד את הכובע והמכנסיים לדרור שלמרות מספר נכויות שלו וחוסר היכולת המדהים בהתאמת צבעי בגדי רכיבה שלו (תמונות שמסבירות למה התכוון המשורר מצורפות בזה. בקטע מסוים, מספר תוכים ירוקים שהתעופפו בעליצות בסביבה, צללו עלינו וניסו לתנות עימו אהבים. ניתן להבין – הוא באמת . נראה כמו בן משפחה שלהם) . לא אעריך דברים כהרגלי אבל אלו שלא הופיעו כי רכבו במקום אחר – סולח להם, אבל מי שלא בא מטעמי עצלות וחוסר כוח גברא, אני יכול רק לרחם עליו

קוץ

יום שיש עשר בבוקר בעשר מעלות (במקום ב- 7:30 ב- 6 מעלות). אנו עולים על אופנינו מבית קנר ופנינו צפונה. שמש נהדרת, ונוף ים של צוקי חוף הצוק.. בבריכה הקרובה שולחים את דרור כסייר חלוץ לתוך עומק הבוץ.. מי שלא ראה בוץ מכסה את כל תחתחית האופניים ומנגנוניו ונעליו שלדרור לא ראה בוץ מבצבצ מכל חלק מימיו.. ממשיכים ברכיבה על קו המים מחוף הנכים לחוף השרון.. משהו כמו רכיבה על שטיח בסלון מול תמונת הים..פשוט אדמנ מהודקת..המחוף השרון עולים למסלול בית השגריר האמריקאי..עוצרים בגן הפסלים של ארסוף ומשם ברכיבה עד שמורת השרון, בשמורה מוצאים שביל סוסים לירידה לחוף.. עוברים אותה בהליכה..ומשם מנסים דרכנו לאורך החוף חזרה להרצליה..המדפים וזיפזיפ הגס מונעים רכיבה.. מחליטים לטפס על המצוק מול הר סוף … אופניים על הגב (ראה תמונת קנר) והופ אנחנו למעלה..משם חזרה תל אביבה

שמש , שמים וים כחול..נישתו בשקיקה אחרי שבוע של נישט טו (ביידיש ) של שמש