לסכום הטיול של היום – היה כדאי להתחתן בשביל יום וטיול כזה.
ולענין – מייד לאחר שאבדתי את תומתי ונשאתי לפני כשבוע וכ- 4.5 ימים אצתי להפגש עם חברי רכסים ולאסוף את קופת ההתערבות עם כל אלו שטענו שבחיים זה לא יקרה. כצפוי – לא היה גרוש בקופה וראשי המלעיזים מצאו תרוץ לא נורמלי בדמות רכיבת כביש חוצה ישראל ונמלטו על נפשם.
התיצבנו 8 יפי / פות תואר בצומת האלה בשבע בבוקר. נשים – יעלה, קרן. זכרים – לוין (ענק!!), דרור (קצת קטן יותר), שייקה (החצי השני של הקובות תקוע בפריס) , אמיר, תומר ועבדכם שקשקש כל הזמן בירידות (כשהצלחתי לנשום). לוין אחר קצת כי פגש את רוכבי חוצה ישראל ליד גדרה. לצערנו כולם מרגישים טוב ונהנים. טוב ,יש להם עוד יומיים.
לוין הסביר משהוא לא ברור על הטיול, שדי התחבר למה שתומר חווה ועושה בתורכיה – "נכנסים מאחורה בתחת של הצפור (הוא התכוון למושב עגור) מקיפים מסביב ויוצאים מקדימה…"משהוא כזה. למזלנו הוא שכח את המפה בית וסמך על נווט טבעי ועל האינטליגנציה של דרור ולכן הטיול יצא אדיר. אני רק זוכר ששניהם הצביעו מדי פעם לכל כוון של רוחות השמיים ופלטו שמות כמו – עגור, ליאון, שדות מיכה, פרק בריטניה וכיוצא בהללו.
אין מה להגיד – רכבנו כ- 4 שעות (כולל הפסקות לשאיפת נוף) בסינגל אינסופי , הסינגל הירוק. משהוא יפה, שקט וזורם חלק בצורה נעימה שאני כבר לא זוכר כמוהו כבר הרבה זמן. היה זמן ואנרגיה אפילו להסתכל ולהנות מגופנו החטוב ומרגלינו השריריות והחלקות (בעיקר של תומר) המדוושות בקלילות וללא מאמץ את כל 52 הק"מ של המסלול (היה קצת פחות אבל מי סופר ! ) לא יודע עם הקרן הקיימת אכן קיימת אבל מגיע לה פרס נובל על חציבת המסלול הזה.
המסלול בגדול היה מתחנת הדלק בצומת האלה לכוון דרום מערב, סבוב גדול מערב, צפון, דרום וחוזר חלילה מסביב לתחת של הצפור וחזרה. התחלת הדרך הזכירה לנו קצת את בוגלר כי מייד חצינו מזבלה קטנטונת. יש לציין לזכותו של בוגלר כי גלוי המצבות (סליחה – מזבלות) אצלו היה לוקח יותר זמן והן היו בד"כ מרשימות הרבה יותר בגודלן. מילא – הולך ופוחת הדור.)
בדרך פגשנו את דוד ממושב עגור שמטייל ברגל ואוסף מציאות בדרך – במקרה שלנו, קנקן מפוייח ו-3 בדלי סיגריות. איש נחמד שגם הזמין אותנו הביתה לצהריים אבל החברה בושו והמשכנו הלאה.
האזור כרגיל מפתיע בכמות הבורות והחציבות שלא תאמנה בגודלן ואתה רואה אותם רק כשאתה כמעט דוהר לתוכם. בנקודה אחת נתקלנו בכמה בורות ענקיים לא מסומנים ולא מוגנים בעומק מדהים (אם אתם רוצים להפטר ממישהוא מהר ובשקט – זה האתר).
רגעי השקט והעצב היחידים היו כשהחברה התיחדו עם מדלין, חברתי לחיים, וכאבו במשותף את הטעות שהיא עשתה איתי לפני שבדקה ודברה איתם , כמו שאמא שלי אומרת "המאחר בבוקר קום, מאבד את היקום" (בקריאה שניה לא ברור לי למה התכוונתי פה..).
אם כבר מדברים על נשים, מצד אחד כיף לראות איך יעלה מתרפקת על תומר אחרי שלא ראתה אותו 3 שבועות מצד שני – שומר נפשו ירחק מהן. שים 2 נשים ביחד – ואתה לא יכול לפתוח את הפה (זה מה שקרה לי כרכבתי אחרי יעלה וקרן כברת דרך) אני מת לדעת מה באמת קרה בגן עדן עם אדם וחוה – התחושה שלי? ברגע שהיא נתנה ביס בתפוח וסתמה את הפה לרגע – הוא נמלט על נפשו כמו משוגע…
דרור הפליא גם הפעם עם ספור על פטריה זעירה שמתישבת על נמלה וגורמת לה לשינויים הורמנוליים במוח שגורמים לה לטפס לראש הען ולקפוא שם כדי שהיא תוכל הפיץ את הזרעים שלה משם. גם אם הוא ממציא את זה – זה נשמע מדהים.
לסיום – חגגנו במשותף בארוחת בוקר בחוות התבלינים בנחל כסלון עם ים של ספורי מעשיות שלי ושל יעלה, שכרגיל הדהימה אותנו, הפעם – בספור על טיול שעשתה ברגל בהרים בנפל לפני כ- 10 -15 שנה עם תינוקה בן השנה. מענין מה עובר על הילד היום, אני, שרק שמע את הספור – לא ישן ולא מעיז ללכת לשרותים לבד כבר יומיים…
ברגע של חולשה נפלט לו המשפט "בסוף הרכיבה אני מזמין לקפה ועוגה".
הייתה דממה… אפשר היה לשמוע את הפטריה מסממת את הנמלה… אפשר היה לשמוע את הנמלה מטפסת על העץ.
קוץ הביט סביבו בתדהמה ואמר "מי אמר את המשפט הזה?"
הוא שם את היד על הפה והחויר.
אכלנו בראנץ בתבלין, והיד שלו אפילו לא רעדה ששלף את כרטיס האשראי.
קוץ, שיהיו לך חיים מאושרים.
יעקב
מובילים – לוין ודרור
משתתפים – 8
צילם – קוץ
כתיבת תגובה