למי שצפה בסדרה האינסופית הנ"ל בטליוזיה קצת יוכל להבין על מה אני מדבר.
אלוהים יצר לנו דור של צעירים יורשים, נחמדים למדי, ונתן להם גוף די מדהים ורגליים אינסופיות, כמו שלנו, חבל שהוא שכח לצרף קצת בינה, הבנת המקרא והטמפרטורות לזה.
למה הכוונה? חברים – כשהטמפרטורה חוצה את גבול ה-33 מעלות והלחות מוציאה אפילו את עצמה מדעתה, לא בוחרים מסלול באחת הנקודות הכי חמות על פני כדור הארץ, רוכבים בשביל אינסופי (דרך נוף יפה אבל מי רואה מעבר לאובך בעיניו? ) ןגומרים בסינגל שרק בגלל הכבוד לאמא שלי אני לא רוצה לקרוא לו בשמות (מזל שלא רכבתי אותו ואין לי מושג איך זה היה), ואבקש לו להזכיר לי שוב שאני בדרך כלל לא מוביל טיולים..
טוב, פרוט קצר כדי שתהנו ביחד אתנו. הסיזיפוס של יום שישי זה בא לרגל ארוע מזעזע שאני לא מבין למה חוגגים אותו כל פעם מחדש – יום הולדת של ארני (זוכרים את הספור הישן שלי? על מכונת זמן שהייתי ממציא, נוסע 55 שנה אחרונה ומלמד את אבא של ארני איך משתמשים בקונדום? , חוסך לנו את כל התלאות בעתיד – כולל הצורך לקרוא הספור הנ"ל..)
לסכום – אדיר. הנקניקים, מיני החומוס והגבינות ושאר תרגימות של המסיבה בסוף ובעיקר המשקאות הקרים והקרח או הקרח (כשבסוף יום חם כזה אתה מכניס שקית קרח לתוך מכנסי הרכיבה שלך – כל החיים נראים אחרת ושיכולת הרביה שלך תלך לעזאזל..) צבעו את כל היום בצבע. הא כן, גם נסענו באופניים אבל את זה אני מנסה לשכוח….
בכל זאת – אחרי שהצלחתי להתעורר מהחום המטורף, הלחות חסרת התחתית, דרך נוף כרמל האינסופית והסינגל של מלאך המוות (שלמזלי לא שזפנו אחד את השני) החלטתי לדלות ממעמקי מוחי הקודח את שארית הפרטים הדלילים של החוויה. אז ככה – תאור המסלול די קל, באופן עקרוני ישר, חם ואינסופי והכל במגמת התרחקות אינסופית מטויוטה עם מזגן עובד. אין מה להגיד, הגהינום קטן עלי עכשיו.
התחלנו כ- 20 איש ב-00 07 בבוקר מחניון הסופר ביוקנעם (גם שם יש מזגן). עלית הטרשים הארוכה עד לדרך נוף כרמל דרומית, רכיבה קצרה עד לצומת של המוחרקה וימינה ישר ישר לאורך כל הנוף הלבן, דלית עין כרמל ועוספיה במעלה מימין , עמק יזעאל מתחתינו, לא משהוא בחום הזה. מהמעט שהצלחתי לראות בעמק, ים של צמחיה בשדות מנסה להעקר משורשיו מתוך האדמה ולברות להרים למעלה (לא יודעים שאצלנו אותו צלסיוס). אף פעם לא ידעתי שחלום על קןלה עם קרח יכול להיות כל כך ארוטי, היו קטעים שכבר לא זכרתי אם קולה זה שם של בחורה או השחור הזה עם הנתזים נו..
במנוחה הראשונה, ביחד עם הקפה שלך יעלה (פעם ראושנה שאני רוצה להוסיף קרח לקפה טורקי) שוב התעורר וכוח קצר על בוגלר. פינדר שמסתבך בצרות כל הזמן שוב נכנס לפינה בנושא. הר פינדר – עם כל הכבוד ליכולת המוגבלת שלך, בוגלר ומישל פייפר מגיע להם כבוד לדורות גם אם הם כבר לא פה אתנו ואין להם קרנקים מזהב. אז תתרכז במה שאתה טוב בו – כלום…(בצחוק, אני יודע שיש משהוא אבל לא הצלחתי למצוא אותו עדיין)
בסביבות סייסטת הצהררים הגענו סוף כל סוף מעל קבוץ יגור שם מצאו גדולי הדור את הירידה לסינגל המיוחל שבגללו התיסרנו עד הלום. למזלי, היה אתנו רוכב מקומי מהקבוץ שהסביר לי שלדעתו, אני אידיוט אם אני יורד כי במילא צריך לרדת חצי ברגל בסבך, כך שנמלטתי על נפשי במורד הכביש לנשר למטה. דהירה מטורפת וארוכה בכביש מדהים ביופיו עם רוח!! בפנים וקרירות חלומית. רק בגלל זה היה הכל שווה וסלחתי לחסרי המנוח.
משם נסיעה די מהירה לאורך הכביש עד לצומת העמקים, צומת התשבי ואוטו!!, שוב, אם הכביש לא היה כל כך רותח ואיזה צלסיויס היה הולך לנוח במקום אחר – די אפשר היה להנות מזה.
את הארוע שלמענו נאנקנו כולנו, יום הולדת לארני (הסתבר שגם רוני קרפ נולד באיזה שהוא שלב דומה וגם לו חגגנו) ערכנו בחורשה ליד צומת אליקים. אין מה לאמר – עומד אני ומתבונן בערמה הצבעונית מסביב לשולחן סביב וחושב לתומתי כי באופן מוזר להוציא אולי את משפחתי ועוד מישהיא , זו הסביבה שאני הכי אוהב להיות בה כמעט בכל מצב. לא שזאת החבורה הכי מוצלחת שיש. חס וחלילה – מבט אחד על בהונותיו המעוקמות של א. או קורי האינטליגנציה הדלילים של ד. (אל תנסו לקשור את ראשי התיבות לאנשים חיים – חסר תועלת) יכול להוציא לך את החשק לנשום אבל בכל זאת….
קוץ
נ.ב – באמת לא היה כל כך חם אבל זה ממלא המון שורות אז החלטתי להשאיר את זה.
מובילים – סער, לוין
משתתפים – 18
מרחק – 38 ק"מ
צילומים – רוני מרקוביץ, דוד ניצן
כתיבת תגובה