הרי הגלבוע – אל טל ואל מטר עליכם

ולענין – קצת פחדתי לחזור על אותו משפט שחוק כל הזמן אבל אם לכל תוכי ממוצע מותר ,אז גם לי …
יופי של טיול!! אדיר !!

יום שישי.והפעם אני יכול להסכים עם הכותב הממוצע בפה מלא – רכבנו ונהננו. מה יכול יהודי כשר עוד לבקש בשלהי חרבוני הקיץ הממשמשים ובאים? . ארץ נרחבת יפפיה, שמש מסבירת פנים , עליות אימה וירידות פחד מוות, הרים ירוקים מסבירי פנים, פרחים פרחים וירוק למלוא מדרך העין וקבוצת רוכבים דשנה ומלאת חיים – תערובת מבורכת של מתפרקים זקנים, 2 צעירים חסרי מנוח, זנב של שכון למד, 3 בני זוג של יובל יוצאי ארה"ב, ו-יעלה.
קצת פרטים טכניים לחסרי המנוחה – 07:30 שחר יום שישי, פעוטון קבוץ בית אלפא, 12 רוכבים , 37.3 ק"מ ו -917 מטר גובה טפוס.
מסלול – עלית הסרפנטינות ישירות מתוך הקבוץ, עליה מתישה עד לשביל השחור, ארוחת בוקר במצפור עין ורדי, טפוס נוסף להר הגבורים (זה לא אנחנו) גלישה להר יונתן, חרטה והפוך כוון בחצי הדרך חזרה דרך הישבן של הר שאול, עצירה קצרה ביער הנעלם, קצת טפוס מפרך נוסף וגלישה אינסופית בדרך נוף גלבוע חזרה לפעוטון.
שם הכתבה נגזר מזה שכל האזור עומד בסימן התנ"ך. מיד בהתחלה התבררה לנו עובדה היסטורית מדהימה – שאול נפל שם על חרבו לא בגלל שום פלישתי אלא מקנאה טהורה מששזפה עינו את אופניו החדשות של יורם. .Santa Cruz superlight .מדהימות האופניים האלו (כשמתעלמים מחסרונותיו של פינדר עצמו) – אין לי ספק שכל בתולות אשקלון תפולנה שדודות לרגליו עכשיו למראה הקרנקים המוזהבים שלו (די, הבטחתי לנ. שהכתבה הפעם לא תעסוק בחיי המין של פינדר…) . גם תחרות נקיון האופניים בינו לבין יובל לא הוכרעה סופית כי ניתן להתיחס לחרק שהתישב לו על הבולם כ – force major
שכחתי לציין כי כי תומר בא לטיול אבל לא יכול לרכב כי נתפס לו שריר המפשעה ( מה קורה שם אצלהם בבית אני לא רוצה לדעת או להתערב.)
העליה מההתחלה באמת תלולה ואינסופית אבל שווה כל רגע כשהנוף המהמם מכל כוון ממש עוצר נשימה (למרות הערפל והראות הרפויה ולמי שהיה זמן להרים ראש ולנשום יציב לשניה) ומראה החסידות המרחפות באלגנטיות מסביבנו – מרהיב. בשלב מסויים אמצתי את אמרתו בת האלמוות של שמוליק משכון ל שפלט לידי – a man has got to do what a man has got to do והלכתי ברגל..(כמו יעלה ותומר – גם הוא התיחס למה שקורה אצלו בבית אבל גם בחיי המשפחה שלו אני לא מתערב)
ארוחת בוקר וקפה של יעלה – רגיל. המשכנו לרכב בירידה/עליה כשלפתע – סינגל אדיר בירידה שהופיע משום מקום ואף אחד לא ציפה לו. רכיבה די תלולה ומטרפת בו כשהביצים משקשקות מאימה והפה מלא רינה (הפכתי פה משהוא, לא ברור לי מה) עד שהסינגל התחרט לפתע ובסבוב חד הפך כוון לעליה תלולה שגבתה מחיר גבוה עבור הירידה קודם.
בדרך נתקלנו בטור מדהים של תולעי טוואי התהלוכה שזחלו בסדר מופתי בכוון בלתי ידוע. הרוכב הראשון שלא שם לב (יעלה?) שטח כמה מהם וגרם לבלגן רציני בשיירה שלקח לנו הרבה זמן לסדר. לראות אותם אנחנו די רגילים אבל לראות טור ארוך, מתפתל, עקשן ויציב כזה היתה חוויה. (תמונות באתר). די תואם לפרשת השבוע – פרשת דוב למי שמתענין.
בעל חיים דרוס אחר שראינו בעליה בכביש היה שועל קטן יפפה ששכב מת בצד הדרך. חבל. באמת תמונה עצובה ואני רציני.
גם זה נגמר ועלינו להר גבורים. שם רקחה לנו יעלה כפצוי תה קסמים רווי עלים תושבי המקום. טעים טעים, אותו לגמנו בעדינות כשאנו צופים בעמק הענקי הנפרש ברכות מתחתינו, מפתיע בעשרות עיני בריכות המים הצופות בנו מלמטה ובזקן הירק האינסופי מסביב. דרור הפתיע אותנו כשהראה לנו למטה את דמות "ברהמס" הענקית שהחקלאים המקומיים חרשו בשדה ענק. תנו לי הפתעות כאלו כל יום ולא אשבע…
הפתעה נוספת בסיום – כשדהרנו בירידה מזרחה בדרך נוף הגלבוע – דאתה לפתע בעצלתיים מתוך הערוץ במעלה הטרמיקה המקומית להקה ענקית של חסידות יפות תואר. מחזה מרהיב עין. מלכותי ממש. הקלילות וחוסר המאמץ בתנועתן – רק לקנא (לא שהייתי רוצה להיות חסידה חס וחלילה. -אתה צריך להפיל כל הזמן תינוקות במורד ארובות ולהזון מדיאטת צפרדעים אינסופית)

ולסיום:
1.עוד משפט ברזל מחוזי חדש שחקק דרור במהלך הטיול כשהסתכל במפה במבט אובד עצות ואמר (בשקט) "טוב, פה לטעות הרבה אי אפשר". זוכרים מי אמר "עוד נצחון כזה ואבדנו"? . דומה.
2..חוזר – טיול אדיר. עד עכשיו אני רוטט מעוצמת החוויה. (לא יודע אם מותר לי בגילי.)
3.פרט טכני נוסף – קללה עסיסית של שוקי שגילה ששעון היוקרה שלו לא מדד את הגובה שנכבש במהלך היום ואין לו מה לספר בבית.

קוץ

נ.ב – אישית – עם חבורת רוכבים כזאת לא אכפת לי לעבור לדיור מוגן.

מוביל – דרור
משתתפים – 13
מרחק – 26 ק"מ
צילם – דוד ניצן