מושב "היה לנו און"

נראה שמזג האויר המטורף נחלץ משיני קיץ בולעני ולח ונפל לזרועותיו העדינות של קיץ קריר וידידותי, הנוף שטח לפנינו רקמת פסים יפיפיה. זוהרת ונוצצת פרחים והבזקי פרפרים שיצרו מתווי צבעים זוהרים במעופם מפרח לפרח. לכל כוון שהסתכלנו זהרו קנריות שקטות בשלל צבעי הקשת….. לסכום – רכבנו ונהיננו…

טוב , גמרתי להזות אז עכשיו לאמת .

התיצבנו ב-0700 בבוקר 11 חסרי חוליות, בלי סיבה ובעיקר בלי שכל לעוד מסע במרתפי האינקויזיציה של הקיץ לאחר שבחננו בקפדנות כי תהיה "הקלה" בטמפרטורות – ירידה מ58 מעלות ל – 57.5 .
מקום-מושב לי-און ליד עמק האלה (ששמו השתנה אוטומטית ל"היה לנו און" עם חזרתנו לשם בצהריים).

הצוות –רגיל, בראשותו של ארני שגרם לנו לכמה שניות של תקווה כשפרש את המפה על מנוע מכוניתו ועיין ברצינות בתוכנה – פעם ראשונה ואחרונה.
דמויות חדשות – עלם חמודות שהתברר שהנו חתן 2 של עזרא, משהוא בסגנון שקובה גורר אתו בדרך כלל (לגבי עזרא- למרות שמו עז-רע, הוא יותר קרוב ל- עז-טוב. אין מה להגיד – בהתחשב בקרבה בינו לבין מתושלח יכולת הרכיבה והשתיקה שלו מרשימים), ציון – חבר חדש בחבורה שגוייס ע"י דרור 2 והסתבר כבעל ידע מדהים בטבע ובהסטוריה של הסביבה, שנוי ברוך עקב חסרונו של דרור 1 .

לאחר חיסול האבטיח שהבאתי והכתרתו של לייזר כבעל מקום ראשון בתחרות "מוזרויות האופניים" (הוא היחידי שיש לו מוט כסא ממולא חרדל…).דהרנו שמחים וטובי לב דרומה ביציאה מן המושב, שמחים וטובי לב כי:
עדיין היה לנו און
לא ידענו שהולך להיות חם (השמש עדיין לא התפנתה לטפל בנו והתחבאה מאחורי ענן בשלב זה)
ושנחזור רק אחרי 1200
התחלה בירידה קרירה כשהעליות (כל ה-700) אורבות מאחורי הסבוב.

מסלול – יציאה מהמושב בלי האון, חתוך קצר בכביש לכוון עגור, דרומה בשביל עד לתחתית מצפה משואה, המשך דרומה לכוון בית גוברין דרך רמת אבישור ועד לתל גודד. משם מערבה במורד תלול (ברגל!) לכוון צל צפית. חתוך דרך בית ניר, שולי יער חרובית, לוזית, מערות לוזית, חזרה מזרחה וצפונה לכוון תל ויער משואה ומשם נחיתה קשה ומזיעה על חוסר האון. בגדול – אם רכבנו כ-30+ ק"מ והטמפרטורה היתה גבוהה ב- 50% מזה, אפשר לנחש את התענוג.
ברמת אבישור חנינו ליד בית הכנסת של הרמה, תערובת מענינת של בניה חיטית (לפי ציון-החיטים היו המתישבים הראשונים באזור והשאירו חותם די רציני במקום) , רומאית, ישראלית וערבית. קבלנו גם הסבר מרתק על זהוי גילו של שבר חרס לפי המהירות שהוא סופג מים.
לאחר ארוחת בוקר בתל גודד, חזר ארני למקורות-שלב א-ירידה ארוכה ומעצבנת ברגל בגלל תלילות יתר של השביל כשכל האנרגיה החיובית שצברנו בעליות עד לשם מתבזבזות לשוא (ארני וניצן לא הבינו על מה הכצעקתה. הם די נהינו ואני עם אוטיסטים לא מתווכח..) שלב ב – מיד לאחר ירידה זו נתקף מחדש בטרוף השדות החרושים שלו (ראה סכום טיול מלפני חודשיים)והחל לגרור אותנו במעלה ומורד (למזלנו-בעיקר מורד) שדות חיטה קצורים אינסופים (ממה הוא סבל כשהיה קטן?). בדרך נתקלנו במראה מרהיב של גזעי עצי זית מפותלים ןמעוקמים (ראו תמונות) בנות מאות שנים. ציון שוב תרם מארכיון הידע שלו והסביר כי הפיתול בגזע בא עקב הרוחות שלהן מתנגד העץ . (זה בסדר, גם לי לא ברור..).
בשלב מסוים הגענו לכביש מבית ניר לעגור וחתכנו למערות לוזית. עשרות פעמים עברנו שם ואני לא זוכר שנכנסנו אי פעם למערות הללו חוץ מהיום. הן מדהימות בצורתן, גודלן וקרירותן. בפנים נתקלתי בחבורה של מדריכים שגלשו בסנפלינג מהיר מהנקבה בראש המערות לרצפה, משהוא כמו 20-30 מטר לפחות. מרשים..
משם היה מסלול די שטוח אבל חם וארוך יותר ממה שציפינו לאורך יער משואה עד חזרה למושב (זה בלי כוח הגברא, נו…) ולמכוניות. זהוא. חוץ מארוחה קלה במסעדת פינתי בצומת אשתאול אני ל א זוכר יותר כלום..
למרות התשישות ועלפון החושים שתקפני, הייתי חוזר חזרה על אותו מסלול באותו רגע עם אותו ארני. באמת מגיעה לו פינה מיוחדת באגף המובילים בגן עדן שמיועדת לבעלי נשמה טובה וכושר עמידות בפני הכתבות שלי..

קוץ