נו" יום שישי 20 מאי 2011
שלא כמנהגי, לא התישבתי לכתוב את הסכום מיד עם שובי לקיני החם היות ורציתי ראשית לעכל את תעצומות הנפש שנדרשו כדי להשתתף בחגיגת האופניים ביום שישי.
כשלא הצלחתי למצוא תעצומות כאלו ותלונות/מענות למארגני המסלול גם הן בוששו לבוא הוחלט כי אין לי ברירה אלא לכתוב דברים כהוויתם.
שם הכתבה נבע ממשפט של מולי שברגע של התפעמות הנפש (התפעמויות יש לו הרבה, נפש..?) "פה עוד לא היינו. רוכבים או מה?"
לפני שאני מתחיל להתלוצץ-המסלול-כ-30 ק"מ. מהקבוץ למטה לנהר. רכיבה לאורך הירדן והגבול הירדני עד לפרק של נהריים. מסיבת יום הולדת ללוין בחניון.חזרה מערבה לכביש ליד אשדות. טפוס ארוך ומיגע של כשעה בעליה של מנחמיה ואחר כך לכוון תל/תצפית איילות ברמת סירין. קצת התברברות בשטח (נחל תבור הלך לנו לאבוד), דהירה מטורפת ומטרפת (מהיפות שעשינו השנה) עד לכניסה לקבוץ. חפוש ה"פשפש" המסתורי שהיה אמור לעזור לנו להתגבר על גדר הבטחון. מציאתו. אוטו. הביתה.
עכשיו לעיקר-0745-קבוץ גשר. למרות איומי החזאי על "התחממות באזור" , התייצבו מקבץ של 11 נועזים שאין מורא בלבם בקבוץ גשר. מיד בתחילה פגשנו תושב מקומי שרכב על קלנוע ורצה להצטרף למרות שהוא בגילו של טרומפלדור, אבל נרתע למראה רוני (הסבר בשורות הבאות). לוין, המארגן, שקד עם דרור על עיון במפה תוך נסיון להסביר לנו מה הולך לקרות (לא קורה אף פעם).
אין מה לאמר, כיף לראות את ערמת הבלרינות העליזה שהתקבצה (בלרינות, זה בהשפעת רוני מרקוביץ שהדהימני עת הופיע בפרהסיה עם טייטס סקסי נשי שלם, נוסח בגדי ים של ה-100 הקודמת. השפעה כנראה של קרן שנסעה אתו. חזרה למקרות..). בלטו בחסרונם 2 הקובות וגם עזרא (אותו אפשר להבין כי ביום ראשון הוא נפטר מיוצא חלציו האחרון. שתהיה חתונה טובה סבא עזרא..). אני ומולי הגענו עם ידידי מהעבודה דרור (לא זליג) הידוע בכשרונות ההתהפכות שלו כדי שיוכל להזכיר למולי נשכחות. לא הצליח.
לגבי המסלול – באמת בחלקו הגדול לא היינו מעולם, וכרגיל-מרשים ביופי ובהפתעות שצצות לפתע. למזלנו "העננות החלקית" שהחזאי בישר גררה כמעט את כל העננים לאזורנו ורוב הטיול היה במזג אוויר נעים וצפרירי (יום אחד בטח אבין את משמעות המלה. למי שיוכל להסביר את פרושה יוענק סנדויץ מתנה).
הנוף +ההסטוריה שמלווה את בתרונות ופתולי הנהר הן חוויות שלפי דעתי חבל להפסיד. מסלול וגשרי רכבת העמק (הרכבת החיגזית) לדמשק, תחנת הכוח של רוטנברג מקסימים. לוויינו גם בנפנופי ידיים וקריאות עידוד של החיילים הירדנים בעמדות התצפית שלהם לאורך הגדר (בעקר לרוני. בגלל הטייטס..).
החנין בנהריים נהדר, במיוחד התצפית מגבעת 7 הילדות שנרצחו שם ב- 1997 (עוד קטע כואב בהסטוריה שלנו). שם גם גילינו את הסיבה לטיול. ללוין יש בקבוק יין ישן מהמאה הקודמת שהוא מת להפטר ממנו מזה עדנים ולכן המציא מסיבת יום הולדת שלו ורוקננו אותו במקום (הזקן לא מוכן להסגיר את גילו).
בלי לשים לב, מצאנו את עצמנו מטפסים בעליה למנחמיה (שום דבר מנחם לא היה בעליה הזו). העליה הזו היא הדבר הקרוב ביותר לפטה מורגנה שאני מכיר. נראה לך שאו טו טו הסבוב הבא שאתה רואה 100 מטר לפנים הוא קצה העליה האחרונה ואחריה ניורוונה – רק כדי לגלות את אחותה (של העליה…) אורבת בסבוב וחוזר חלילה עשרות פעמים. זוכרים את הסרט – the never ending story..?
מולי שנתקף בעזוז נעורים, דהר / גרר את כל הערמה אחריו בעליה, ובקצה, ארני שנשארו לו עוד 2 נשימות וכאות הכרת תודה, בשל לנו קפה מזין (כנראה שהטפוס שחרר את חרצובות לשונו והוא שלשל בדיחות בקצב מדהים. אני אישית התעלפתי פעמיים כי 2 מהן היו חדשות….)
עקפנו את מאגר המים החדש שבונים בפסגה כשאנו מנסים לא להיטחן ע"י הטרקטורים והמשאיות המפלצתיות שגחו מכל צד. הנוף מהפסגה היה מרחיב ראות ולב. שווה כל מילימטר של העליה.
לאחר וכוח קצר על המשך המסלול ברמת סירין, כשהסתבר כי יש חלוקי דעות בין המפה של לוין והשטח בפועל, הוחלט לותר על נחל תבור ולדהור למטה ישירות לגשר דרך השביל הכחול. טייטס (רוני) + קרו החליטו לחפש את הנחל בכל זאת ונעלמו בירידה, עקבותיהם נעלמו ולא נודעו עד היום..(כל היודע דבר על הימצאם , שימסור למישהוא..)
לגבינו – מסלול מרשים – הקטע היפה ביותר של הטיול..דהירה מטורפת לאורך קילומטרים בדרך שרובה סלולה והנוף שנפרש מקצה לקצה מרהיב בעוצמתו – החל מרכס הרי מדינת ירדן ממול, עמק הירדן המפותל מתחת,רכס הרמה מיציאת הירמוך והתרוממותו עד לדממה המרשימה של רכס החרמון, עינה הכחלחלה והמחייכת של הכנרת, רכס נפתלי (או יששכר?) מעלינו וכל זה מלווה בתחושת הכוח, עוצמת משב הרוח בפנינו, והרחוף האלוהי על גבי רכב החלל שלנו (במקרה שלי- trek ex 9 ).
נגמר קצת מהר מדי אבל אחרים יבואו.
קוץ.
צילם: רוני מרקוביץ
כתיבת תגובה