מהר לפני שאני מתחרט, מטובי הטיולים שעשינו עד היום- מקום , מסלול, נוף, טכניקום, מדריכים , חברים (ישנים וחדשים..) 10 !!!!!!
קצר-שם הטיול נגזר משמה של אחותי אסתר שכל פעם שאנו נפגשים אני עובר תענית (סוג של סבל משפחתי חסר תרופה שנדבק גם לטיולי אופניים…)
הטיול היום עמד בסימן משפחת זליג. דרור גייס לטיול כמדריך, את טל מישוב שקד. בתחילה חשבנו שזה קרוב משפחה שלו אבל משהסתבר שהבחור נטול רכסים לחלוטין, ז"א- חביב, עדין ומתחשב בכל הרוכבים (האיטיים והמתהפכים כאחד), החלטנו שלא יתכן קשר דם כלשהוא ביניהם, תפוח לא יכול ליפול כל כך רחוק מהעץ וליפול בכוון הנכון (למזלנו איש לא ניסה לייעץ לו בנושאי גי פי אס או כוונים כך שיצאנו בשלום וכך גם חזרנו). הפסוק "יצאנו מעבדות לחירות" התפרש לי במלא עצמתו כי היות ואינו נגוע ברעל העכברים הרגיל של רכסים, טפל בי בעדינות במסירות והתייחס בהבנה לכל סיפורי הבדים שלי.
למרות שלקח אותנו במסלול לא קל – די הרבה ירידות ועליות מסובכות – לטף לנו את האגו וגרם לנו להרגיש כגברים (לי בכל אופן-היו קטעים שחשתי כאילו אני פיטר, חוויה גברית אדירה. סליחה יעלה)
ולענינים:
11 רוכבים כולל שלושה פליטים חדשים – טל המוביל, חברו בועז מקבוץ עין החורש ורוכב חדש בשם מוטי , התיצבו ב- 0730 בחניון המסעדות ליד מענית. בין הנוכחים בלט איש זקן, אב לאינסוף בנות, דוד ניצן, שנטש את טירת הבובות שלו בבית ובא לבדוק את מצב אשכיו בשטח. לצערנו- לא משהוא…
מדהים לראות את מספר המכוניות והרוכבים בחניון בשעת בוקר זה, אבל רק דוושנו 2 מטר לתוך השביל – ירדה עלינו דממת ושלוות האלפים שנמשכה כמעט כל הדרך..
המסלול – כ -25-30 ק"מ (תלוי אם לוקחים את גובה הסלטות מורטלה של מוטי את אבנר) רובו בסינגלים מכל הסוגים – קלים, קשים, טכניים, חלקים, תלולים, שטוחים, בשמש, בשטח פתוח, בחורש וביער – תענוג צרוף.
נסיעה קצרה מזרחה, מעבר בנקרה אפלה מתחת לכביש 6, יער, מתחת לכביש למושב חריש (השאיר אותי אדיש. שימו לב לחרוזים) עליה עד למגדל תצפית היערן. נקודה חמודה ממנה נשקף נוף מדהים לכל הכוונים. כאן נעצרנולארוחת בוקר ארוכה כולל שיחה מעניינת שאף אחד לא זוכר מה נאמר בה ורק את הקפה היקר מפז של לוין (שהיות ונגזל ממנו תואר המוביל ניסה לגייס קצת רייטינג עם הקפה והצליח בגדול) . סינגל מעגלי קצר ולא קל מסביב להר מצויד בנוף מדהים שאף אחד לא ראה כי היינו עסוקים מדי בנסיונות השרדות מקומיים.
נתקלנו גם באלה עתיקה שלא נגדעה ע"י התורכים בשל קדושתה והיא כנראה בת 600 בערך . מדהים. נראית יותר טוב ממני..
המשך בשטח/כביש עד לכפר הערבי אום אל קטף. שוב סינגלים ודרכים עד לבסיס של משמר הגבול ומשם ירידה למטה עד לחניון רויטל. פינת חמד אחרת משופעת בורות מים על שם בחורה שנהרגה בתאונת דרכים ( צרפתי למטה את המילים החרוטות על סלע לזכרה.). בהפסקה האזננו לספורים של צ. על עלילותיו בעבר הרחוק. נראה לי שהוא ודון קישוט היו חברים בלב ובנפש.
זהוא- מכאן חזרה מערבה, תענוג של סיום במסלול ארוך שרובו בירידה שנתן לדהור אותה מהר כשם שאנו אוהבים עד למכוניות. חומוס במסעדה בצומת מחנה 80 – טעינה חזרה כל הקלוריות שניסינו לשרוף קודם בארבע שעות רכיבה.
היום הנהדר הזה נגמר ואתה מצטער שהחיים קצרים ונגמרים כמו המסלול ואין להם המשך (לפי אמי – אם אתנהג כיאות ואחליף תחתונים בזמן, היא תסדר לי סינגל אינסופי בגן עדן)
משפט לסיום – אין מה לאמר- באזור לא רכבנו מזה זמן רב והוא נהדר חוץ מזה שרוב הזמן הוא משעמם (לא יכולתי להתאפק- לא יכול להיות שאהיה חיובי כל הזמן…)
כתוספת:
סוף כל סוף הגיע התחליף של מולי. מוטי פליישר. חבר של ציון ובחור בעל כושר התהפכות נדיר ביופיו. בסיום הטיול נראה כמו חמניה צרובת שמש לאחר חמסין (זה בגלל ים היוד הצהוב שהתיזו על שבריו). חמניה מס 2 היה אבנר שגם הוא מתחיל להפגין כשרון דומה .
התעכבנו מעט בגלל אי אילו פנצרים (זמן ארוך במיוחד בגלל זה של אבנר ששייקה לקח חלק פעיל בתקונו. לא בגלל החלפת הפנימית עצמה אלא בגלל הטקס הדתי הארוך של נקוי ידיהם ושאר אבריהם בעזרת מטליות לחות. אין מה לאמר- השניים בילו שעה ארוכה באדיקות בשפשופים בלתי פוסקים. אצל אבנר אני לא מתפלא , אבל שייקה?)
לייזר הסביר לנו על תנוחת ההשטטחות בקבר הצדיק-היא משטטחת על הקבר והצדיק בא מאחורה (מה קורה אחר כך הוא לא ידע להסביר)
כשספרתי למדלן על הקיבוצניק שהדריך אותנו היום והיה כל כך נחמד היא אמרה לי בעברית הרצוצה שלה –" עכבר עני מה שגר בכנסיה הוא למסתדר יותר טוב בחיים" (פתגם דרום אפריקאי שאינו תופס לגבי עכברים של בתי כנסת)
הכתובת בחניון רויטל (היה קצת מטושטש אז אני מקווה שלא פספסתי)
– שקט שקט בהר, ואדנות מלאי חושך, ספרה שהיתה מתמול שלשום, הלכה הלאה למקום ממקום, עצים שנעו עמדו דום, עלים שעפו נרקבו במקום, העולם המשיך סובב על צירו, ירח מאור שמש מאורה, אי שם למטה דממה עמוקה, אי שם נעלמו-צעקה –כ"ח ניסן תשמ"ו
משהוא לא קשור כל כך לגבי הרכיבה היום וחלומות נעורים כשהייתי ילד קטנטן לא מזמן – אז חלמתי להיות נהג קטר, מכבי אש, אסטרונאוט, או עקרת בית (בגלל הסינור שאפשר ללבוש). אך בחיים לא חשבתי שאהפך להיות רוכב אופניים מהמצטיינים בעולם (טוב, אז לפחות ברכסים אם שייקה ולייזר באים לטיול). אפילו אמי מלאת התפעלות מהצורה בה אני רוכס את הקסדה ביד אחת תוך כדי טפול בטוסט
קוץ
11 מאי 2012
כתיבת תגובה